לרגל פסטיבל גיטרה בים האדום שהתקיים בסופ"ש האחרון באילת, הצקנו קצת לחברים מוזיקאים וחובבי מוזיקה (רשימת התודות בסוף), ושאלנו את דעתם לגבי קטעי סולו הגיטרה הגדולים ביותר במוזיקה הישראלית. התוצאה? פלייליסט משובח במיוחד שיספיק להאזנה כל הדרך לאילת וחזרה
מאת: מערכת אג'נדה
פורסם: 29.4.21
כשהתחלנו את הפרויקט הזה לפני חודש, לא תיארנו לעצמנו למה הכנסנו את עצמנו. הופצצנו במאות המלצות, כולן ראויות, כולן נהדרות. ישבנו במשך חודש והקשבנו בקשב רב לכולן, ובחרנו 50(!!) מתוכן. השתדלנו לתת מקום למגוון סגנונות (למעט ג'אז), שילבנו יוצרים ותיקים יותר וותיקים פחות, שמרנו על טהרת הכחול-לבן מבחינת השירים, הגיטריסטים והמלים (עם שלוש חריגות מוצדקות במיוחד), השתדלנו לתת ייצוג הולם גם למין היפה, ויתרנו על נעימות וקטעים אינסטרומנטליים (ויסלחו לנו היהודים וכוורת), ואולי הדבר הכי חשוב שלמדנו מהפרויקט הזה הוא כמה מוזיקאים/יות וגיטריסטים/יות נהדרים/ות יש לנו כאן.
ברשימה למטה תמצאו 50 קטעי סולו גיטרה נהדרים, מופלאים, חודרי נשמה, שהם כל כולם עונג צרוף לאוזן ולנפש. על חלק כתבו בעבר (אבל זה לא אומר שאי אפשר לפרגן לפלא הזה שוב), על חלק מעולם לא וחבל. אין חשיבות לסדר, זהו בשום פנים ואופן לא מצעד (קונספט מטופש לדעתנו, אם יורשה). זוהי הצדעה. הצדעה למוזיקה הישראלית, ולמוזיקאים והמוזיקאיות הישראלים.
ומתוך הבנה שיש לא מעט קטעי סולו נהדרים נוספים, קישור לפייליסט המלא - עם כמעט 100(!) קטעי סולו משובחים ובלתי נשכחים - מחכה לכם בסוף הכתבה. תהנו
"מה איכפת לציפור". סולו: יצחק קלפטר
בלתי אפשרי לבחור מבין עשרות קטעי הסולו הנהדרים של קלפטר לאורך השנים, אבל זה שב"מה איכפת לציפור" על הגיטרה האקוסטית נחשב בפי רבים לאחד מקטעי הסולו הטובים והמיוחדים ביותר שבוצעו בארץ, בזכות המלודיה הפשוטה והמורכבת שלו בו זמנית, המשתלבת באופן מושלם עם השיר עצמו.
המלים החודרות של חנוך לוין (השיר מוזכר גם בשם "העץ הוא גבוה"), ללחן של מתופף הלהקה זהר לוי - שהלחין גם את מחזהו השערורייתי של לוין "מלכת אמבטיה" - בביצוע אחרית הימים מתוך אלבומה היחיד מ-1972.
"לא ידעתי שתלכי ממני" / "ילדי הירח". סולו: שלמה יידוב
פנינים ושירים אלמותיים רבים הניב אלבומו השני המופתי של מתי כספי, עם עטיפת הפעמון המפורסמת מ-1976 - כמו "הנה הנה", "ברית עולם", "יום שישי חזר" וכמובן "לא ידעתי שתלכי ממני" העוצמתי, למילותיו של אהוד מנור. למרות שכספי מנגן על רוב הכלים, דווקא קטע הסולו של שלמה יידוב על הגיטרה החשמלית מייצר 30 שניות של קסם שחודר לכל העצמות. הלחן אמנם של כספי, אבל הביצוע, הו הביצוע.
שירו של שלמה יידוב, שנכתב במקור עבור ההצגה "ילדי הירח" ב-1976 למלים של אהוד מנור, שולב ב-79' באלבום "צליל מכוון" (יידוב, יצחק קלפטר ושם טוב לוי). אחד הדברים המאפיינים את הסולו הקצר והמקסים הזה הן הנגיעות המלודיות בשילוב אלמנטים מהקאנטרי והבלוז, וכן העובדה שהסולו מנוגן דווקא אחרי הפזמון הראשון (1:39), ובכך מייצר דיאלוג מעניין עם הפתיח של השיר.
"אפאחד לא יודע". סולו: שני פלג
כמה חן יש בשירה של שני פלג, כמה פאן טהור יש בשיר הזה בכלל. הרוקיסטית המצוינת הזאת מפגינה את השליטה בגיטרה החשמלית והעוצמה שלה החל מהשניה הראשונה, אבל השיא מגיע בסולו המסתלסל החל מ-2:30, שבו היא מצליחה לשלב באופן מושלם את הפן הרוקיסטי והיכולת המלודית שלה בליווי המקצב המזרחי הממכר. מתוך אלבומה השני "ניתוקים" מ-2017.
"פרדי על הבוקר". סולו: מיקי הררי
אלבום הקונספט "רדיו בלה בלה" מ-1994 מיתג סופית את החברים של נטאשה כאחת מלהקות הרוק החשובות שפעלו ועדיין פועלות כאן. אנחנו לא ניכנס כאן לוויכוח איזה קטע סולו מחשמל מושלם יותר, הפתיח או הסיום של מיקי הררי ב"פרדי על הבוקר", ופשוט נתנעג על שניהם.
"טוב שבאת" / "עד הבוקר". סולו: גיל דור
בלתי אפשרי לבחור בין שני הסולואים המופלאים והלולייניים של גיל דור על הגיטרה החשמלית באלבום התזמורתי "40:06" (שקרוי כך על שם האורך המדויק שלו) מ-83' של גידי גוב ויוני רכטר. אז בחרנו בשניהם.
ראוי לציון גם הסולו האלמותי של דור ב"הדרכים הידועות" של שלום חנוך מתוך אלבום הרוק המופתי "חתונה לבנה" (1981). תוכלו לשמוע אותו בפלייליסט המלא (קישור בסוף הכתבה).
"כמה אהבה". סולו: מאיר בנאי
אחד הדברים המאפיינים את הסולו הנהדר הזה הוא המבנה המיוחד שלו. הוא מתחיל כ-2 דקות לפני סיום השיר (3:39) בקטע קצר החוזר על הקו המלודי של השיר, בדיאלוג מושלם עם הגיטרה של יאיר מיכאל, כשהמקצב הספרדי של השיר מודגש על ידי מחיאות הכפיים. הסולו ממשיך ברקע כשהחצוצרות מקבלות את הפיקוד (4:12), ולא מסתיים עד סוף השיר. שווה להקשיב שוב ושוב ולנסות להתעלם מהחצוצרות (עם כמה שהן נהדרות), כדי להתענג על הווירטואוזיות והמוזיקליות של בנאי, בייחוד החל מ-5:05.
"כמה אהבה" יצא במסגרת האלבום החמישי של בנאי "מנגינת הנדודים" בשנת 1996.
"הכניסיני תחת כנפך", "סיום". סולו: מורדי פרבר
מורדי פרבר, אחד המוזיקאים והג'אזיסטים הגדולים שצמחו כאן, הנחשב גם בצדק לאחד הגיטריסטים הגדולים בעולם, מצליח בפחות מ-30 שניות של סולו עדין ואינטליגנטי להכניס מימד רוקיסטי לבלדה השקטה והמופלאה של מיקי גבריאלוב למלים של ביאליק. שווה להקדיש תשומת לב החל מ-3:06 ולצפות בגאון בפעולה.
ב"סיום" הבלוזי מייצר פרבר כמה רגעי קסם בקלילות נונשלנטית אופיינית. שני השירים הם מתוך האלבום "חמוש במשקפיים" של אריק איינשטיין מ-1980.
ובל נשכח את "יכול להיות שזה נגמר" מ-73' ב"ארץ ישראל הישנה והטובה" של איינשטיין.
"ציפורים כהות עפות לאט מעל העיר". סולו: עמוס עבר הדני
בסולו קצר ויפהפה מצליח עמוס עבר הדני עם הגיטרה החשמלית שלו להכניס אלמנטים בלוזיים וג'אזיסטיים לשיר הפופ של דני רובס, תוך שהוא שובר את המקצב פעם אחד פעם באלגנטיות מוזיקלית נהדרת. "ציפורים כהות עפות לאט מעל העיר" יצא ב"בגוף ראשון", אלבומו הרביעי של רובס מ-1991.
"למרות הכל". סולו: דני סנדרסון, יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק
בשביל כל קטעי הסולו המופלאים בשירים של כוורת היינו צריכים כתבה שלמה נפרדת, שלא לדבר על כל אחד בנפרד מאמני הגיטרה הענקים האלו. אבל אם נאלצנו בכל זאת לבחור, הלכנו על יצירת הרוק "למרות הכל", מתוך אלבום הבכורה "סיפורי פוגי" (1973), שבו מנהלים השלושה שיחה מוזיקלית שהיא כולה עונג צרוף, תוך שבירת קצב וסגנונות בילט אין. זה מתחיל כבר בפתיח, ממשיך עם קטעי המעבר, ומגיע לשיא ב-4:20 בקטע אינסטרומנלי שנמשך כמעט שלוש דקות, כשקלפטר פותח, סנדרסון ממשיך (5:28), ואולארצ'יק מקנח עם הבס. לא לחינם בחרו חברי הלהקה לפתוח עם השיר הזה את מופע האיחוד האחרון שלהם ב-2013. ולא נשכח כמובן את הגיבוי המוזיקלי הנפלא של אפרים שמיר, יוני רכטר, ומאיר פניגשטיין ליצירה הנדירה הזו. במילה אחת: תענוג.
"דמעות". סולו: ארז נץ
אלבום הבכורה של להקת המטאל אלמנה שחורה יצא ב-1997 בהפקתו של המעבד והגיטריסט המוערך ארז נץ. ב"דמעות" מפגין נץ את כישוריו בסולו וירטואוזי שמכניס המון כוח ונשמה לשיר. אחד מקטעי הסולו הפחות מוכרים של נץ, ששיתף פעולה עם מוזיקאים רבים לאורך השנים וב-2004 אף הצטרף להרכב אינפקטד מאשרום.
"מסמרים ונוצות". סולו: ברי סחרוף
אלבומו הראשון של מיכה שטרית מ-98' אחרי עידן החברים של נטאשה זכה לביקורות מצוינות והניב לא מעט להיטים. בשיר הנושא, שני הסולואים הנהדרים של ברי סחרוף שווים אזכור כל אחד בנפרד, הראשון (3:01) הרוקיסטי וה"מלוכלך" ומלא העוצמה, והשני (4:23) - הארוך יותר - עם המוטיבים האוריינטליים, שכולו חוויה מוזיקלית.
"בתוך הצינורות". סולו: גבריאל בלחסן
סולו חותך נשמה ומחשמל תרתי משמע של גבריאל בלחסן, שגם שר את השיר בקולו. הסולו מתחיל כביכול בגמגום קל וממריא בבת אחת להיסטריה של מלודיה מהפנטת, המדגישה במשך יותר מ-2 דקות את הפער בינה ובין השירה הרכה והשקטה יחסית של בלחסן ללחן של אביב גדג', ובעיקר מייצגת תרגום מוזיקלי של מצב נפשי מורכב. "בתוך הצינורות" הוא חלק מאלבומם השני של להקת אלג'יר "מנועים קדימה" מ-2004.
"סוד המזלות". סולו: יהודה קיסר
שיתוף הפעולה בין הלחנים של אביהו מדינה לקולו הבלתי אפשרי של זהר ארגוב הניבו אינסוף להיטים. אך תפקיד לא לא פחות חשוב שיחק הגיטריסט הפנומן יהודה קיסר, שזיהה את הכשרון של הזמר האלמוני ואף הפיק את אלבומו הראשון. ב"סוד המזלות" ("אלינור", 1980) ממחיש קיסר הלכה למעשה את השליטה האבסולוטית שלו בגיטרה, באמצעות המשחק עם המיתרים (לעתים נדמה שמדובר בשתי גיטרות שונות שמנגנות במקביל), הסגנונות והמקצבים. הפתיח המאופיין כל כך, הדיאלוג עם ארגוב וכמובן הסולו החל מ-2:05 מהווים שלמות ביצועית ומוזיקלית.
ראוי לציון גם שיתוף הפעולה של קיסר עם הדג נחש ב"שיר נחמה" והסולו בסיום השיר, 30 שנה אחרי "סוד המזלות".
"Shivers". סולו: ענבל פרלמוטר
שיתוף פעולה יוצא דופן ברוק הישראלי של אותה תקופה עם ענק בינלאומי בסדר גודל של ניק קייב. הסולו הקצר, העדין והיפהפה של פרלמוטר בגירסת הקאוור של "Shivers" ממחיש בפעם המי יודע כמה את הפוטנציאל של המוזיקאית הנהדרת הזו בפרט, והמכשפות בכלל. "Shivers", שהוקלט במקור על ידי להקתו הראשונה של קייב The Boys Next Door, הוא חלק מהמיני אלבום של המכשפות "מתכסות" (1996) המוקדש כולו לגרסאות קאוור מקוריות לשירים שחברות הלהקה אהבו במיוחד.
"רעמים וברקים" / "סיגליות". סולו: דויד ברוזה
יצירת המופת "הכבש השישה עשר" היא לא רק אלבום ילדים. היא קלאסיקה מוזיקלית וטקסטואלית בכל המובנים. האלבום, שיצא בשנת 1978, מבוסס על ספר שירי ילדים באותו השם שכתב יהונתן גפן, והולחן ברובו על ידי יוני רכטר. ב"רעמים וברקים", שהלחין דויד ברוזה, מפגין ברוזה בסולו קצרצר ומהודק את הווירטואוזיות הבלתי נתפסת שלו. ראוי לציון גם הסולו של רכטר על הפסנתר שממשיך את הקו שהגדיר ברוזה ומייצר דיאלוג מוזיקלי מהמעלה הראשונה.
ב"סיגליות" ("האשה שאיתי", 1983), המבוסס על לחן ספרדי בתרגומו של יהונתן גפן, נותן ברוזה מפגן מרשים של להטוטנות מוזיקלית, המפלרטטת עם הסגנון הספרדי ומבוצעת לעילא.
"כל דבר קט". סולו: ברק חנוך
בלדת הרוק היפהפייה הזו היא חלק מאלבומו השלישי של אלון אולארצ'יק "תגיד לי מה אתה מרגיש" (1993). האלבום, שהופק על ידי יזהר אשדות, הולחן כמעט כולו על ידי אולארצ'יק, אבל ב"כל דבר קט" מפגיז דווקא הגיטריסט ברק חנוך בסולו מקפיא עצמות.
"אהבה שקטה". סולו: יהודה עדר
נהוג להזכיר דווקא את "סוף עונת התפוזים", מתוך אלבומה היחיד של תמוז הנושא את אותו השם (1975) בכל מה שקשור לסולו גיטרה - גם הוא של יהודה עדר. אבל הסולו בלב השיר "אהבה שקטה" הוא אחד המיוחדים והווירטואוזיים ברוק הישראלי, וחייב אזכור בנפרד. ושווה גם להתעכב על סולו התופים של מאיר ישראל האגדי.
"משמרת לילה". סולו: יהודה פוליקר
באופן בלתי מובן, מצליח יהודה פוליקר הענק להחדיר בסולו שלו אלמנטים יווניים אל תוך להיט הרוק האימתני הזה של להקת בנזין מתוך אלבומם השני והאחרון (1984) באותו השם, וזה נשמע נהדר. במיוחד ההקשר לניואנסים המוזיקליים הקלילים בליווי שרצים לאורך כל השיר.
"עיר מקלט". סולו: יוסי אלפנט
אלבום המופת "אהוד בנאי והפליטים" (1987), אלבום הבכורה של בנאי, נחשב עד היום כאחד מאלבומי הרוק הישראלים הגדולים של כל הזמנים. בהפקתו המוזיקלית של יוסי אלפנט שולבו בלחניו של אהוד בנאי אלמנטים רוקיסטיים לצד מזרחיים. הסולו הייחודי של אלפנט ב"עיר מקלט" הוא דוגמה מצוינת לסגנונו החדשני לאותה תקופה של האלבום, וממשיך לזהור עד היום.
"ילדה". סולו: רון בונקר
אביב גדג', סולן להקת אלג'יר לשעבר, מפנה את הבמה בסיום של "ילדה" לגיטריסט המוכשר רון בונקר, שמחזיר לו בסולו מלטף ו"מלוכלך" בו זמנית. בעזרת כלי המיתר ברקע והתופים של אביב ברק, לוקח בונקר את הקהל לטיסה שמימית קצרה ומנחית אותם לאט ובעדינות עד סופו של השיר. "ילדה" הוא חלק מאלבום הבכורה של גדג' "תפילה ליחיד" (2009).
מביצוע נהדר נוסף של בונקר אפשר ליהנות ב"Die" של להקת הרוק הכבד Midnight Peacocks בפלייליסט המלא (קישור בסוף הכתבה).
"הזמן שלך", "אתה פה חסר לי". סולו: שמוליק בודגוב
הוורסטיליות של הגיטריסט הענק שמוליק בודגוב עוד מימי להקת ברוש לא מפסיקה להפתיע ולרגש (ע"ע "שמש שמש" של אריאל זילבר ו"סיוון" של יגאל בשן). כל סולו שלו הוא יצירת מופת כשלעצמה, בכל סגנון מוזיקלי ובכל שיתופי הפעולה הרבים שעשה לאורך השנים. שתי דוגמאות נהדרות לכן הוא הסולו הרוקיסטי בדקה וחצי האחרונות של "הזמן שלך" מתוך אלבום הבכורה של היהודים "מציאות נפרדת" ב-94' (ויסלחו לנו מעריצי "פיוטה"), לעומת הסולו המלודי והעדין - והכל כך מאופיין וזכור - בשירה של נורית גלרון ללחן של אביב גפן "אתה פה חסר לי" ("בתוך הסערות", 1992).
"כל מה שרצית" / "עושה קסמים ורוקנ'רול". סולו: גיא מזיג
קצרה היריעה מלספר על פועלו של גיא מזיג כמוזיקאי, יוצר, כותב, מפיק ומעבד, ובוודאי בלתי אפשרי לבחור מבין קטעי הסולו הייחודיים שלו. אך בכל זאת נתעכב על הקטע הקצר מתוך "כל מה שרצית" של הדורבנים ("לוי", 2006), ואיך בבנונשלנטיות הבלתי מתאמצת שלו מעניק מזיג נופך רוקיסטי ועוצמה לקולו העדין והיפה של איתי גלוסקא, ולשיר כולו.
שווה להתעכב גם על הסולו ב"עושה קסמים ורוקנ'רול" מתוך אלבום הבכורה של מזיג "השחור החדש" (2015). 40 שניות של טירוף פאנקי (ורוקנ'רולי) מערבל חושים.
"אם זו אהבה". סולו: גיל דור
אחד השירים היותר זכורים מאלבומה היחיד של להקת פרימיירה מ-82', ללחנים של אבנר קנר. "אם זו אהבה" מפגין מצד אחד את העוצמה הווקאלית והמנעד האדיר של הסולנית מזי כהן, ומצד שני את הווריטואוזיות בעוד סולו מופלא של גיל דור. בקליפ יואל לרנר על החשמלית, שמלווה את כהן גם בקולו שלו.
"נכון את יפה", "ערב של יום בהיר". סולו: אפרים שמיר
כמלחין וגיטריסט מחונן עם קול בלתי אפשרי, לשמיר תפקיד חשוב בהצלחה של כוורת עם להיטים כמו "שיעור מולדת", "העולם שמח", "ככה היא באמצע" ועוד. ב-1977, כשנה לאחר שכוורת התפרקה, יצא עם אלבום הבכורה "אפרים ואסתר שמיר", ובו מלבד לחנים נהדרים לשירים כמו "נכון את יפה" ו"ערב של יום בהיר", מפגין שמיר גם ביצועי סולו מבריקים שמשתלבים נהדר עם המלודיה ומשלימים אותה.
"אחרי עשרים שנה". סולו: אילן וירצברג
הסולו העדין בגיטרה האקוסטית, בידיו האמונות של המלחין והיוצר אילן וירצברג, מעניק נופך קוסמי לשירו האלמותי של שמוליק קראוס ("אחרי עשרים שנה", 1998), למלותיו המרטיטות של יענקל'ה רוטבליט.
"חבק אותי". סולו: עמיר לב
כמה רגש, ועוצמה, וכוח, ותסכול, ותשוקה, וחוכמה, ואהבה למוזיקה יש בסולו המטורף והמוטרף הזה של עמיר לב. לא פחות מ-4 דקות (מתוך 7 וחצי) של שכרון חושים מהפנט. חובה לשים אוזניות, לעצום עיניים ולעוף. "חבק אותי" הוא מתוך אלבומו השני "עמיר לב" מ-1995.
"חולות". סולו: אופיר לייבוביץ'
על קו התפר שבין הפרוגרסיב לפסיכדלי, בוירטואוזיות ראויה לציון, מייצר אופיר לייבוביץ' סולו רוקיסטי ייחודי שהוא כולו 2 דקות של תענוג צרוף. הגיטרה שלו צורחת, ומייללת, כמעט מתחננת, וזה נעים. כל כך נעים. "חולות" של נקמת הטרקטור מתוך אלבומם הרביעי "לאן הולכים פתאום כולם" מ-2003.
"צוותא". סולו: גרי אקשטיין
"צוותא" של שלמה ארצי ("דרכים", 1979) הוא דוגמה מובהקת כיצד תפקיד של גיטרה הופך כל כך מזוהה עם שיר ספציפי ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. הסולו בחשמלית של גרי אקשטיין - החל מהפתיח, דרך קטע המעבר הקצר באמצע השיר, וכלה בקטע של כמעט דקה שמסיים את השיר - הוא מופת של שלמות מוזיקלית.
"בגללך". סולו: אבי סינגולדה
אין צורך להכביר מלים על אחד הגיטריסטים הידועים והאהובים בארץ, וגם לא על שיתופי הפעולה הרבים שלו. אבל הסולו הקלאסי שלו ב"בגללך", שהולחן ובוצע על ידי סינגולדה לבקשת אריק איינשטיין, הוא מופת של אינטליגנציה מוזיקלית. בעדינות ובחוכמה משלב סינגולדה בסולו אלמנטיים בלוזיים רכים ומלטפים, כאילו אריק קלפטון הגיע לבקר לרגע. "בגללך" הולחן על ידי ארקדי דוכין למלים של מיכה שטרית באלבום "יש בי אהבה" מ-1995.
"לידיה הלוהטת". סולו: דני סנדרסון ויהודה עדר
דודה, שהוקמה ב-1980 על ידי דני סנדרסון אחרי גזוז וכוורת, פנתה לכיוון רוקיסטי יותר מאחיותיה. בשנת פעילותה הוציאה אלבום אחד תחת השם "דודה", ממנו זכורים בעיקר הלהיטים "ערב עבוד" (בגירסה שקטה דווקא מזו הידועה), "שקט שקט", "לידיה הלוהטת", וכמובן "אלף כבאים" (שנוסף בגירסת הסי.די כעשר שנים לאחר מכן). תפקידי הגיטרות שחולקים סנדרסון ויהודה ערד הגדול שווים ציון כמעט בכל שיר, אבל ב"לידיה הלוהטת" מדובר במפגן של להטוטנות רוקיסטית מוזיקלית ששווה התייחסות בנפרד.
"שיר מספר 8". סולו: חיים רומנו
היכולת של אריק איינשטיין לאתר ולייצר שיתופי פעולה עם מלחינים ומוזיקאים מדהימים היא סוג של כוח על. כך, לאלבום "בדשא אצל אביגדור" (1971), שהלחין מיקי גבריאלוב וייצר קלאסיקות כמו "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "אני ואתה", "צא מזה" ו"קפה טורקי" - הצטרף הגיטריסט והמוזיקאי המחונן חיים רומנו, מי שהקים עם יצחק קלפטר את הצ'ר'צ'ילים. ב"שיר מספר 8" מפגין רומנו את היכולות הווירואוזיות שלו תוך שילוב מוטיבים יווניים ומזרחיים. הסולו שלו החל מ-2:16 הוא לא פחות מתאווה לאוזניים.
"המראות ונחיתות". סולו: רונה קינן וערן ויץ
אזהרה: נקישות הפסנתר הרכות בפתיחה לא רומזות דבר לאן יתפתחו העניינים בהמשך. דיאלוג מושלם של שני אמני הגיטרה האלו בשירה של קינן, מביא את הסולו המצוין החל מ-3:00 לשיא אחר שיא ובמשך כמעט דקה שלמה. להקשיב וליהנות ממפגן עוצמה רוקיסטי משובח. "המראות ונחיתות" הוא שיר הנושא מתוך אלבומה הרביעי של קינן מ-2011 בהפקתו של יזהר אשדות.
"ערס מדופלם". סולו: אורי כינרות
בום פם, שהוקמה ב-2002, היא אחת האחראיות להתפוצצות תופעת ה"רוק הבלקני" שהתפשטה אז בארץ, יחד עם הבלקן ביט בוקס (שהוקמה שנה אחריהם). הגיוון המוזיקלי של אורי כינרות, והשליטה שלו בסגנונות כמו ג'אז, פאנק, סרף-רוק, והמוזיקה הבלקנית-יוונית-ערבית-צוענית מייצרים את הסאונד הייחודי של הלהקה, וכך גם בסולו הלולייני שלו ב"ערס מדופלם" מ-2013.
"אייסקרים". סולו: הילה רוח וקוסטה קפלן
מפגן כוח עוצמתי של הארד רוק במיטבו, מתוך האלבום המוצלח של הילה רוח "מוסיקה לפרסומות" (2018). מדהים כמה "רעש" יכול להיות נעים לאוזן, כשהוא מגובה במוזיקאים שיודעים מה הם עושים. בסולו (החל מ-4:06) מרימה רוח בעדינות לקפלן להנחתה באלגנטיות מוזיקלית ונותנת לו להשתולל, כשהיא ממשיכה את הקו העדין (הכל יחסי כן?) ברקע, ואז מצטרפת אליו באופן כמעט בלתי מורגש עד הקתרזיס בסיום השיר. שווה לצפות גם בגרסאות הלייב שרצות ברשת.
"איפה היית". סולו: איתי שיף
הסולן של בית הבובות אמיר אטיאס מעדיף לא לקטלג את בית הבובות כלהקת רוק דווקא, מכיוון שהיא איננה מחויבת לסגנון מסוים ("לפעמים זה יוצא רגאיי, לפעמים זה רוק, לפעמים זה fאנק, לפעמים זה אפילו ארץ ישראלי מובהק," כפי שאמר בראיון ל"מעריב" ב-2016). החידוש ל"איפה היית" ב-2016 ("המיטב") עם יסמין לוי הוא דוגמה מובהקת לכך - הכיוון הספרדי שאליו לוקח השיר עם קולה המהפנט של לוי (ששרה בספרדית), הדיאלוג המושלם עם זה של אטיאס, והסולו הכל כך יפה ומהודק של איתי שיף, שהפעם מבצע אותו נפלא על גיטרה אקוסטית דווקא (החל מ-2:34).
"Loud". סולו: זוזו גינצבורג
חריגה שניה שלנו, אנחנו מודים (שירים בעברית בלבד), אבל להתעלם מהאלבום החדש של הגיטריסטית הכל כך מוערכת זוהר (זוזו) גינצבורג זה לא פחות מפשע. אחרי ששנים היא מלווה מוזיקאים מהשורה הראשונה, כמו אסף אבידן ומשינה, ואחרי אינספור שיתופי פעולה, השיקה גינצבורג בפברואר השנה אלבום בכורה תחת השם "Blue Mountains", ובו היא מציגה לראווה את הוורסטיליות הסגנונית והמוזיקלית שלה תחת מעטפת רוקנ'רולית עכשווית. ב"Loud", סוג של מחווה לרוק של הסיקסטיז - ושבניגוד לשמו הוא דווקא השקט שבחבורה - תמצאו החל מ-1:38 קטע סולו פולק-קאנטרי סטייל, המתובל במוטיבים אוריינטליים ואינטליגציה מוזיקלית.
"דמעות". סולו: רוני פיטרסון
עוד דוגמה לכמה סולו גיטרה יכול להיות מאופיין ומזוהה כל כך עם שיר מסוים. ב"דמעות" של אייל גולן, מתוך אלבומו הרביעי "חייל של אהבה" (1998), מצליח הגיטריסט רוני פיטרסון להטביע חותם כבר מהפתיח, וכמובן בסולו החל מ-2:34 שמשלים ועוטף בקלילות את קולו המלטף של גולן והלחן המופלא של זאב נחמה ותמיר קליסקי.
"בואי עכשיו". סולו: דור אלגזי
דווקא אחד השירים הפחות מוכרים מאלבום הבכורה מ-2007 של התבלינים מכיל את אחד הסולואים היותר ראויים לציון. דור אלגזי מתחיל רגוע בתפקיד פשוט יחסית ב-4:15, וב-4:44 מתחיל להתפתח ולהשתולל, וכך במשך דקה של רוק משובח.
"דם דם". סולו: אריס סאן
חריגה שלישית ואחרונה שלנו (מבטיחים), רק בגלל קטע הסולו הבלתי אפשרי שהוא כולו אמנות השליטה במיתרים, בלהיט של מי שהצליח להחדיר בהצלחה לישראל את המוזיקה הבלקנית והיוונית והיווה השראה למוזיקאים וגיטריסטים ישראלים רבים. שווה להזכיר בנשימה זו גם את "בום פם" ו"סיגל".
"פריז בלהבות", "תלוי על הצלב". סולו: אורן קפלן
שיתוף הפעולה של רמי פורטיס עם הגיטריסט הצעיר והמוכשר אורן קפלן (יחד עם יובל שפריר ועמרי רוסיאנו) יצרו את אחד מאלבומי הרוק הכסחיסתיים מהמוצלחים שהופקו כאן ("שוטר פושע והענק הלוחש", 1994). ב"פריז בלהבות" מפגיז קפלן שני קטעי סולו קצרים וקולעים, שחורכים את האוזניים. בקטע טוב. בקטע אדיר. לא פחות אדיר הוא הסולו של קפלן ב"תלוי על הצלב" באותו אלבום.
"רצה". סולו: תמר אייזנמן
תמר אייזנמן היא ללא ספק אחת הרוקיסטיות והגיטריסטיות היותר עסוקות ומוכשרות במחוזותינו. הסולו שלה, שסוגר את השיר (מתוך "לימבו" שהלחינה והפיקה ב-2015), עם האלמנטים הבלוזיים והמזרחיים שלו - הוא לא פחות מממיס. ונראה שהיא, כמונו, נהנית מכל רגע שלו. הוספנו גם ממתק בונוס פסיכדלי שלה מתיאטרון תמונע, כי היינו פשוט מוכרחים (ותודה לטליה סליגמן על הצילום המחתרתי הנדיר).
"לינדה", "ג'יאגולי". סולו: משה בן מוש
האלבום "אהבת חיי" של חיים משה מ-83', שסימן את הפריצה הגדולה שלו, הוא מופת של גיטרות מזרחיות, בניצוחו של משה בן מוש האחד והיחיד, שגם הפיק את האלבום. מלבד הפתיח הקצר והמופלא, החל מ-4:10 תוכלו להקשיב לאחד מקטעי הסולו הגדולים של בן מוש, שמהווה גם את נקודת החיבור עם "ג'יאגולי". מעניין לשים לב לדיאלוג המתמשך שבין הסלסולים הווירטואוזיים של חיים משה והליווי הלולייני של בן מוש ברקע.
"שיר סתיו", "יושב על הגדר". סולו: יצחק קלפטר
התחלנו עם קלפטר, נסיים עם קלפטר, ועם שני קטעי סולו אדירים שלו מתוך "שיר סתיו" של אריק לביא (1971), והסולו המחשמל שלו מ"יושב על הגדר" (1982), שממחישים בפעם המי יודע כמה את הוורסטיליות והגאונות המוזיקלית של קלפטר.
כן, יש עוד הרבה. אנחנו יודעים. לפלייליסט המלא לחצו כאן
לסיפורים מאחורי הסולואים הגדולים לחצו כאן
תודה ענקית לכל מי שעזר, נבר, המליץ, הפציץ ובעיקר הרחיב את האוזן והנפש שלנו:
מור בידר, בועז כהן, רן מגל, ברק ניר, אליסף דעואל, נמרוד שדות, אייל מאיר, דין זהר, צביקה בינדר, זהר רץ, ניר יצקן, פולינה מיי, רן גפנר, גלעד שפירא, אבישי חביב, רזיאל מנצור, איתם רבי, מתן מורג, גיא דגן, רועי לביא, מיקי צחור, אסף כהן, אדם ידפת, אופיר יוחאי, גלעד שפירא, ניר קדם, סול דיה, איתי זנגי, חיים לייבור, רוני לוין, שחר נבט, עופר נווה, שי אברהמי, יונתן ג'ניה שרגו, נעה כהן-שיינר, גדי קינן, יובל גולדשטיין, יניב בן עמי, גן גנור, רונן פרי, פליקס זלצקר, יריב בר, אמיר גבריאל, דורי קוטאי, יעל קידר, עמית סלונים, נטע עמית, יהונתן יעקובי ונעם רפפורט.