דבר נוסף שניכר מהצפייה, הוא שחנוך הוא איש נוח לבריות ושהבריות נוחות לו. לא משנה מי עומד מולו, הוא כמו ילד המוצא שלל רב. לכן גם פגישותיו של חנוך עם מעריצים מרחיבות את הלב - הוא נוהג באותה קלות של מפגש באנשים מזדמנים כפי שהוא נוהג בחברים ותיקים. ברצף זה, בולטת במיוחד מערכת יחסים אחת שיש לחנוך עם מעריצה שרופה, שמרבה לחכות לו לאחר ההופעות רק כדי שיחלוף על פניה. אפשר לרשום את שרטוט הטנגו הזה בין חנוך לבין המעריצה חסרת השם כהישג ברור לגורן - חנוך והמעריצה נחבאים זה לזה, מייצרים לעד דימוי מיתי דרך החלפת מבטים בלבד. המעריצה היא ציור דוריאן גריי של חנוך, דרכו הוא רואה את עצמו כ"שלום" הטוב ביותר, אמן המצליח לנהל שיחה שלמה, רציפה וארוכת שנים דרך האמנות שלו בלבד.

מרכז הכובד של המערכת האקולוגית החנוכית היא שימור - של העבר, של המוזיקה, של עצמו. הצד השני של המטבע הוא ההיעדר המצוי ככתובות קעקע הפזורות לכל עבר. ההיעדר נוכח היטב לכל אורך הסדרה, והעיסוק ביש מבליט את האין. אריק איינשטיין ומאיר אריאל היו סימביוטיים מוזיקלית וביוגרפית אל חנוך. הם אינם בנמצא. זכרונם הועם, וחנוך הוא עדם הנושא באותותיהם. נגזר עליו להיות שורד. העיסוק הטורדני הזה מעורר כמובן את המחשבות של חנוך על מורשתו ומחבר אליו כדור ברזל שמזכיר לו שהוא אחרון הנפילים. מנגד, ליהי, אשתו הראשונה, ומאיה בתו נעדרות באופן מודגש מהצילומים. בכך הן נוכחות-נפקדות - ההיעדר שלהן הופך לעניין עצמו. שבועתו של חנוך לגונן על בתו מאיה, לנצח אותה הילדה מהשיר, הוא כחדר סגור ומגן בבית שדלתותיו פרוצות. אוטונומיה אישית שמפעילה את דמיונו המשלים של הצופה.

אבל יותר מאשר אדם שנזקפת לחובתו ההתמודדות עם הדעיכה ועם האובדן האישיים, חנוך הוא סימבול רחב יותר של החברה הישראלית, וההתבוננות בו מעמידה אותנו מול עצמנו. כאן מתגלה כוחה הגדול של הסדרה שמתבהרת רק ממבט כולל על שלושת הפרקים. חנוך הוא נגזרת של גרסה מסוימת של ארץ ישראל הישנה והטובה. לא גרסת המקור, אלא הגרסה הבועטת והממזרית יותר, הנכונה לשינויים. הוא מעיד על עצמו כ"מי שעצוב מראש". כאן הוא מהלך כנביא ותיק אל מול רוח חזקה יותר. הבעיות שהתריס נגדן בשירי המחאה נוקבות מתמיד, הקיבוציות שעליה התחנך עוברת תהליך שינוי בלתי הפיך, והסגנון המוזיקלי שבו התמיד בנאמנות לא מתכתב עם הקו העכשווי ולא עתיד לנפק להיטים. 

חנוך הוא אמנם סוג של כריסטופר רובין, ילד המצוי במשחק נצחי, אבל הוא אינו תמים, הוא מודע היטב למה שהוא עובר ולמה שקורה סביבו. הוא מתבונן ומאבחן, ומבין שזהו המשחק. הוא יודע שכוחו מוגבל מול שינויים מסוימים ויודע למצוא את הפינה השלווה שלו. יש לו את התבונה להבחין בין דברים שמשתנים לדברים שנשארים. ובאופן זה או אחר, גם "שלום" כזה או אחר, יישאר.

"שלום" משודרת ב-yes דוקו,  3 פרקים באורך 60 דקות
בימוי, צילום והפקה: ענת גורן