הוא אחד הבמאים הפוריים, החשובים והמשפיעים שפועלים כאן, יש לו סרט חדש, וסדנת משחק המבוססת על שיטת הבימוי הייחודית שלו. ואם תבואו לו טוב בעין יש סיכוי לא רע שתמצאו את עצמכם על הסט בפרויקט הבא שלו. מ"זינזאנה" ועד ג'ון מלקוביץ', חיים בוזגלו חושף את הקלפים
פורסם: 21.3.21
אני זוכר איך התרגשתי כמו ילד קטן כשהתיישבתי בפעם הראשונה מול הבמאי חיים בוזגלו. זה היה לפני שנתיים, בבית הקפה הצמוד לביתו. נפגשנו אז לראיון לקראת סדנת המשחק השנתית שלו, שמאוד סיקרנה אותי, ובעיקר בלטה בייחודיות שלה בנוף הסדנאות המקומי.
הראיון ההוא היה מעין שיחת היכרות. בוזגלו לא עושה אודישנים או מבחני קבלה, אך הוא בהחלט מעוניין להכיר קודם לעומק את הבנאדם, את הרקע שלו, הגמישות המחשבתית שלו, להרגיש את האנרגיות שלו, ורק אז להחליט אם הוא מתאים לאג'נדה. ואני, שניסיתי להסתיר בכל דרך את התרגשותי מהמעמד, מתעלם אפילו מהמלצרית היפהפייה, נמצאתי מתאים. וואלה, חשבתי, איזה מגניב. אני בדיוק מאותם אנשים חסרי נסיון המשחק שאולי הוא יגלה מתישהו.
הסדנה, אומר בגילוי נאות, היתה אחת החוויות הכיפיות, המעניינות והמלמדות שעברתי
בשנים האחרונות. גם בגלל מנעד המשתתפים הרחב שלה - מבחינת גיל, נסיון משחק והמגוון האנושי - אך בעיקר בגלל היכולת של בוזגלו לזהות בכל אחד ואחת ממשתתפי הסדנה את הדברים הטובים הטבעיים שבו ולחזק אותם, וזאת מבלי להוריד, לבטל, לרמוס או להשפיל כשיש ביקורת או מה לתקן.
מחפש שחקנים מוכרים ולא מוכרים. על הסט של "בית המשאלות"
"כבר עשרים שנה שאני עורך את הסדנאות האלו," הוא מספר לי. "והן פתוחות לכל מי שמעוניין. הסדנאות הן בשבילי בעיקר מים לנפש, אך גם כדי לגלות ולהכיר שחקנים חדשים, מוכרים יותר או פחות, ולהטמיע בהם כלים ליצירת דמויות אמינות בכל סיטואציה שיידרשו לה".
והנה, שנתיים אחרי, אותו בית קפה, מלצרית אחרת, והפעם אני זה שמראיין אותו. ובדיוק כמו אז כך גם היום: מדי פעם ניגשים אליו מכרים, מברכים אותו לשלום, מתעניינים, מעדכנים אותו בפרויקטים שלהם. בשולחן ליד יושבת עדן אלנה, שבאופן טבעי מעוררת מהומה גדולה פי כמה. אבל זה לא אמור להפתיע שכוכבת ריאליטי, מוכשרת ככל שתהיה, מייצרת עניין רב יותר מאחד הבמאים הגדולים והמצליחים שעדיין פועלים כאן, מאלו שבאמת יכולים לשנות לך את החיים. כן, קצת יותר מאשר סלפי עם סלב.
ואולי בסיטואציה הקטנה הזו נעוץ כל הסיפור של תרבות האינסטנט שלנו בשנים האחרונות. ההערצה המטורפת והנהירה אחרי סלבס ובידור קל לעיכול, כוכבי אינסטגרם וטיקטוק שלא באמת תורמים משהו משמעותי להוויה התרבותית, ובמקביל המירוץ המטורף והבלתי מציאותי לקיצורי דרך - שיגלו אותנו, שיזהו אותנו ברחוב רק כי התפרסמנו לרגע (מבלי להוריד מהכשרון הפנומנלי של אלנה, אבל לאן נעלמו אלפי משתתפי הריאליטי האחרים?), וכל זה כשמתחת לפני השטח רוחשת וגועשת עשיה מטורפת של מאות יוצרים צעירים ומוכשרים שעובדים מאוד קשה כדי לפלס את דרכם בין קרנות, מפיקים וזכיינים, ושרוצים, בין אם יודו בזאת או לא, בדיוק את אותו הדבר - הכרה. ובוזגלו, מתברר, מכיר על בשרו את שני צידי המתרס.
אל תקראו לזה אלתור
ההצלחה של בוזגלו כבמאי ותסריטאי היתה מטאורית. למרות שלא החזיק עדיין בשום קבלות, בצעד נועז החליט להציג רעיון לסרט למפיק מיכה שרפשטיין. אמנם הוא בדיוק חזר אז לארץ אחרי 11 שנות מגורים בפריז, חמוש בידע נרחב על גדולי הקולנוענים הצרפתים שאת סרטיהם חרש ללא הפסקה, אך היה חסר ניסיון מקצועי אמיתי ובוודאי שלא יוצר מוכר. כל זה לא הרתיע את שרפשטיין, שהתרשם מההתלהבות של הבחור הצעיר והכריזמטי, ונתן אור ירוק לפרויקט. הסרט, "נישואים פיקטיביים", שיצא ב-1988, זכה להצלחה רבה ובפרסים לבמאי, לסרט, לעריכה ולצילום. שלמה בראבא, שגילם את התפקיד הראשי, זכה בפרס שחקן השנה. באותה השנה יצא גם הסרט "הקיץ של אביה" בבימויו של אלי כהן, אותו כתב בוזגלו במשותף עם גילה אלמגור, ושזכה בפרס דב הכסף בפסטיבל ברלין. שלוש שנים לאחר מכן, וסרטו החדש של בוזגלו "עונת הדובדבנים" קוטף 3 פרסי אופיר (שנקרא אז פרסי האקדמיה לקולנוע) - על הצילום, הפסקול ושחקן המשנה הטוב ביותר. זכה בו שחקן צעיר ואלמוני, ששון גבאי שמו.
והנה, בתוך שלוש שנים בלבד, הופך בוזגלו לבמאי מבוקש ומוערך ומתפנה לעבוד על הפרויקט הגדול הבא שלו, אחת מסדרות הטלוויזיה המהפכניות והמדוברות ביותר בתקופה ההיא, "מרחב ירקון", שיחד עם הקאסט הנהדר עתיר הכוכבים שלה, התהדרה במה שיהפוך לסמלו המסחרי של בוזגלו: צוות של נון-אקטורס (כאלו שאינם שחקנים מקצועיים), ושיטת בימוי המתאפיינת ביצירת סיטואציות בלתי מתוכננות על מנת לאפשר תגובות ודיאלוגים טבעיים של הדמויות, שיטה שבטעות נתפסת כ"אימפרוביזציה". את הסדרה צילם יורם מילוא, שיהפוך בשנים הבאות לצלמו הקבוע של בוזגלו, והדינמיקה הכמעט עיוורת ביניהם תאפשר להם ללכוד רגעים אותנטיים רבים כאלו בהמשך. הסדרה עצמה זכתה בפרס אופיר לסדרה הטובה ביותר.
המצלמה קולטת רגעים אותנטיים. בית המשאלות
"הדבר האחרון שאפשר להגיד על השיטה הזו הוא שמדובר באלתור," הוא מבהיר. "קודם כל, הסרטים שלי 'מצולמים' אצלי בראש מתחילתם ועד סופם עוד לפני התסריט הכתוב. אני יודע בדיוק מה אני רוצה ומה אני מחפש. אבל מה שחשוב לי אלו הדמויות. האמינות שלהן. החוזק שלהן. הייחודיות שלהן. דמויות כאלו מהפנטות אותך, ממגנטות אותך למסך, אתה מתאהב בהן. אבל כדי להשיג רמה כזו של אמינות ותקשורת עם הצופים אני יכול לעבוד עם השחקנים חודשים על הדמות שהם אמורים לגלם. הם נושמים אותה. חיים אותה. קמים איתה בבוקר והולכים לישון איתה בלילה. אנחנו יכולים לשבת ביחד בבית קפה, בדיוק כמו שאני יושב איתך, אני אזרוק 'מילת קוד' מסוימת והם יהפכו בשניה לדמות שלהם, יתנהגו כמוה, ידברו כמוה, יחשבו כמוה. רק בצורה כזו אפשר לייצר סיטואציות אמינות ותגובות אותנטיות למצבים, שהם עבורי אמנם מתוכננים מראש, אבל בשבילם, על הסט, מדובר בדינמיקה טבעית שנוצרת בלייב. סיטואציות כאלו מפיקות פנינים שאין להן תחליף, ושאף דיאלוג כתוב טוב ככל שיהיה לא יכול היה לייצר."
את השיטה גילה בוזגלו במקרה על הסט של "נישואים פיקטיביים", כשקלט את שלמה בראבא ואלי יצפאן, שהיו אז שחקנים מתחילים, משתטים בחדר המדרגות בין טייק אחד לשני כשהם עדיין נמצאים חזק בתוך הדמויות שלהם, ומיד סימן לצלם אמנון סולומון ז"ל לקלוט את הרגע. "מתוך ההיכרות העמוקה שלהם עם הדמות, השחקנים מייצרים לפעמים סיטואציות מקוריות וטבעיות משל עצמם, וקורים על הסט דברים שלא חשבתי עליהם כלל. כך יכולות להיוולד סצינות יפהפיות ואותנטיות שלעולם לא היו מגיעות לעולם אם הייתי עובד רק ביי דה בוק".
הבנה עיוורת ודינמיקה טובה עם הצלם הם חובה להצלחת השיטה. עם עמוס לביא ז"ל והצלם חיים אסייס
שנתיים לאחר מכן תופק הסדרה "זינזאנה", שלקחה את האלמנטים האלו צעד נוסף קדימה וחיללה סוג של מהפכה בתפיסת הבימוי הטלוויזיוני. הסדרה, שגוללה את סיפוריהן של דמיות שונות סביב בית כלא, הציגה לראשונה על המסך הקטן מבט חסר פשרות על תחלואי החברה הישראלית והמעמדות השונים שבה, וזכתה להצלחה ואהבת הקהל באופן מידי ולרייטינג חסר תקדים. הפעם, בין גלריית הכוכבים המרשימה (אלברט אילוז, שמיל בן ארי, איילת זורר, יונה אליאן, ליאור אשכנזי ועוד), שולבו הנון אקטורס גם בתפקידים ראשיים, כשהבולטים והזכורים שבהם הם עובד זיתוני ורפי אמזלג, שהפכו בין לילה לכוכבים. הסט עצמו צולם ברובו בבתי כלא אמיתיים (רמלה ונווה תרצה), כשחלק מסוהרים והאסירים עצמם לוקחים בו חלק באופן קבוע, ומעניקים לסדרה את העוצמה והאותנטיות שכל כך אפיינו אותה.
"אין לי איזה אישיו מיוחד לגבי נון אקטורס," חיים מספר. "אני פשוט אדם סקרן מטבעי ומגיע לכל פרויקט עם ראש פתוח. לפעמים אני יודע בדיוק מה אני מחפש, לפעמים אני מוצא משהו בלי שידעתי שחיפשתי אותו. את עובד זיתוני למשל, שהיה בכלל שיפוצניק, גיליתי במקרה בבית קפה, ופשוט התאהבתי בו. הוא היה מגיע לשם באופן קבוע, היו לו את המניירות הקבועות שלו, ניצלתי את ההזדמנות כדי לבחון אותו, עד שניגשתי אליו והצעתי לו להשתתף ב'מרחב ירקון'."
האם זה אומר שכל אחד יכול להיות שחקן? ממש לא. אבל זה בהחלט אומר שאם 'כרטיס הביקור' שלך אליבא דה-בוזגלו - כלומר, סט הכלים והתכונות שאתה מביא ביומיום לחיים שלך באופן טבעי (כמו מראה, מניירות, דיבור, מקצוע וכו') – מתאים לדמות מסוימת, יש לך בהחלט סיכוי למצוא את עצמך בוקר אחד על הסט. ואם תנצל את ההזדמנות ותפגין כשרון נוסף מעבר לכך, השמים הם הגבול.
צוות של שחקנים ונון-אקטורס. זינזאנה. צילום: יוני המנחם
בוזגלו הוא לא היחיד כמובן שעובד בשיטות הייחודיות האלו, ויש לכך דוגמאות רבות אצל גדולי הבמאים והסרטים בעולם. פליני למשל היה ידוע בשילוב נון אקטורס בסרטיו, לקאסווטס היתה קבוצה קבועה של שחקנים חובבים, ויש סיפור מעניין על הריסון פורד, שהתחיל כנגר על הסט של לוקאס וספילברג, עד שצד את עיניהם והם הציעו לו לשחק. לארס פון טרייר ("הממלכה"), קלוד ללוש וקסאווטס ידועים גם הם בבימוי ויצירת סצינות "מאולתרות" על הסט בלייב.
סדרה מחפשת זכיין
ארבע שנים אחרי "זינזאנה", עולות לאוויר הסדרות "שלווה", על מוסד לפגועי נפש, ו"אשליות", סדרה דרמטית-קומית המביאה את סיפוריהם של תושבי שיכון פרוורים גנרי של שנות ה-80, שקיבעו סופית את מעמדו של בוזגלו כאחד היוצרים המקוריים והחשובים בתעשייה המקומית והבינלאומית, והוא החל ללמד בבתי ספר לקולנוע בארץ ובעולם, כמו סם שפיגל, אונ' ת"א, מכללת ספיר ואוניברסיטת סירקיוז הניו יורקית. הסדרות המשיכו את הקו המאפיין של בוזגלו בבחירות הבימוי, הצילום וצוות השחקנים, וכן בהתעסקות והצפה של נושאים אקטואליים וחברתיים, תוך הצצה ריאליסטית ואינטימית לחיי הגיבורים. את ההשפעות של סגנונו המיוחד, ההקשר החברתי-מקומי והריאליזם המושחז ניתן לראות עד היום בסדרות רבות כמו "פאודה", "מנאייכ", "זגורי אימפריה" ועוד.
בוזגלו לא נח לרגע, ומתוך פאשן אמיתי ליצירה, הוא מקפיד בכל כמה שנים להוציא סרט או סדרה, בין אם בהפקה מקומית או קופרודוקציות בחו"ל, והרשימה ארוכה - "פגישה עיוורת"; "כתב פלילי"; "כבוד"; "בית האשליות"; "ג'נאם ג'נאם", שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי, התסריט והמוזיקה של פסטיבל סירקיוז היוקרתי; "צלקת" - קופרודוקציה ראשונה עם צרפת עם רונית אלקבץ ז"ל וששון גבאי לצד כוכבים צרפתים שזכה ב-5 פרסי אופיר; ו"סרק סרק", שמחבר בקו עלילתי בין סיפור רצח יצחק רבין להתנתקות בהובלתו של אריאל שרון. ואם כל זה לא מספיק, ב-2018 הוא קיבל את פרס איינשטיין על מפעל חיים. למעלה מ-30 פרויקטים עברו תחת ידיו של בוזגלו, והיד עוד נטויה.
לא נח לרגע. "בית המשאלות"
"עכשיו למשל," הוא מספר, "אני עובד על שני פרויקטים בו זמנית – סרט על שבתי צבי, דמותו המרתקת של גדול נביאי השקר של העולם היהודי, ופרויקט נוסף שנמצא בהפקה בצרפת. לאחרונה גם סיימתי לצלם ולערוך את הסדרה 'מול הקיר', על נוער עבריין במוסד סגור כשבמרכזה רצח מדריך, ואני מחפש זכיין שישדר אותה."
מה זאת אומרת מחפש זכיין?
"ככה זה," הוא עונה בחיוך, "הזמנים משתנים, העורכים משתנים. פעם הייתי צריך רק להרים טלפון, היום, גם אם הסדרה כבר בשלבי עריכה סופיים, אני עדיין צריך לשכנע שזה ראוי."
למרות הרעב הבולט היום של הקהל הישראלי לסדרות מקור טובות?
"כנראה שזה משהו שעוד צריך להשתנות מבחינת התפיסה אצל מקבלי ההחלטות לגבי דרמות מקור, מגמה ש'כאן' אגב זיהו ומיישמים נהדר. יש כיום עשרות יוצרים מוכשרים עם קול מקורי וחדשני, וכולם כרגע באטרף של יצירה טובה ואיכותית. זה מדהים בעיני. אבל בכל מה שקשור אלי אני לא דואג, כל הזמן קורים דברים, בקרוב למשל עומד לצאת למסכים סרט חדש שלי בהפקה משותפת עם יונייטד קינג שדובר כולו מרוקאית. זה הולך להיות שוס."
גנבו את ההצגה.עובד זיתוני (האסיר הימני בתמונה העליונה) ורפי אמזלג בזינזאנה. צילום: יוסי המנחם
צהריים עם ג'ון מלקוביץ'
השיחה עם חיים יכולה להימשך שעות, אבל לשנינו יש עוד דברים לעשות ואני שואל אותו כמה שאלות אחרונות:
עם כל מה שכבר עשית, מהו כיום פרויקט החלומות שלך?
"יש לי תסריט שכתבתי בשם 'הוטל סירקיוז', שנולד כהשראה מהתקופה שלימדתי שם, שמדגדג לי כבר כמה שנים. איכשהו מצאתי דרך להעביר אותו לג'ון מלקוביץ' הגדול, שמאוד רציתי שיגלם את הדמות הראשית. להפתעתי הרבה הוא הרים אלי טלפון בכבודו ובעצמו והזמין אותי אליו לביתו בצרפת. אכלנו צהריים ביחד ודיברנו שעות על הסרט ואיך אנחנו רואים אותו קורה. אנחנו עדיין מחפשים מפיק".
פרויקט נוסף שאני מתכנן לעשות הוא סדרה שעוקבת אחר משתתפים בסדנת משחק. מאות הסדנאות והשיעורים שהעברתי במסגרות השונות הפגישו אותי עם דמויות שלא מהעולם הזה, סיפורים מרתקים, תהליכי שינוי וצמיחה. זה מרתק בעיני."
מה היית ממליץ ליוצרים צעירים בתחילת דרכם?
"יצירה וחוצפה. ולאו דווקא בסדר הזה. להשתדל כל הזמן ליצור, ולא להתבייש להגיש מועמדות או להציג את הרעיונות שלך למי שזה לא יהיה, גם אם אין לך שום ניסיון קודם. אני למשל לא למדתי קולנוע או תסריטאות באופן מסודר אפילו דקה אחת..."
ולמי שרוצה להיות הריסון פורד הבא?
"זה כבר עניין של טיימינג ומזל..."
אז בפעם הבאה שאתם מתלבטים אם לבקש סלפי בבית קפה עם עדי ביטי, עדן אלנה או אלה לי להב, או לנצל את ההזדמנות ולהגיד שלום דווקא לחיים בוזגלו שיושב ליד, תחשבו פעמיים. אולי אין לו טיקטוק, אבל קל לזהות אותו, עם השיער המאפיר הפרוע בחן, המשקפיים הגדולים, והמבט החם החודר עתיר הניסיון שלו, שבתוך שניה יידע אם החלום שלכם לככב בסרט או סדרה יכול להתגשם.
עם קצת מזל, אולי גם אתם תהיו הריסון פורד הבא. בוזגלו בפעולה