האהבה שלי למשפחת סימפסון אינה תלויה בדבר. עובדה, לא צחקתי מבדיחה בסימפסונס כבר קרוב לשני עשורים, ואני עדיין לא מפסיד פרק. משהו בין נאמנות למסורת. פעם בכמה זמן יש פרק שגורם לך לחשוב, שגורם לך למחוא כפיים. יש להם את זה עדיין, הייחוד שמפיח בך תקווה שטלוויזיה יכולה לעשות קצת טוב. לא חושב שאי פעם התעצבנתי מפרק של הסימפסונס, וגם הפרק על מוריסי לא עצבן אותי, אבל להגיד שהוא היה "לא הוגן" זה אנדרסטייטמנט.

זה לא בגלל שהפרק הציג את מוריסי כשמנמן מבוגר (למרות שברור שלא היו מציגים ככה אשה), לא בגלל שהציגו אותו כאוכל בשר (ניחא, בדיחה קיצונית על צביעות של סלבס על חשבון האיש הלא נכון) ולא בגלל שהציגו אותו כגזען (למרות שזה פשוט לא נכון) - מה שהפריע לי זה שהציגו אותו כלא רלבנטי.

משפחת סימפסון עיצבה את דמותו של מוריסי ככוכב אייטיז שהפסיק ליצור ולהשפיע. שהגיע לשיא ונעלם מהתודעה. זה מעליב את האינטילגנציה של כל מי שאי פעם היה בהופעה של מוריסי, וראה ים של אנשים שמנסים לעלות על הבמה ולגעת באליל שלהם בגלל המלים שהוא ממשיך לכתוב מתוך זעקת לבם.
הקשר הזה בין הנפש של האמן המבוגר לבין הקהל, שממשיך ליצור דורות חדשים של נשמות צעירות תועות שמתחברים אליו, הוא נס גלוי בתוך תעשיית מוזיקה צינית שמתבססת ברובה על מראה חיצוני, פרובוקציות וזיוף שממומן על ידי תעשיות ענק. מוריסי מעולם לא היה שם, ולעולם לא יהיה שם. קחו ממנו את הכל, תקראו לו שמן וגזען, תאשימו את הטבעוני המפורסם בעולם שהוא אוכל בשר, אבל תשאירו לו את האמת שלו בבקשה.

לזכותם ייאמר, שהסימפסונס הציגו בצורה מקסימה את הקשר שנוצר בין ייסורי האמן הצעיר לבין המעריצה החדשה (ליסה סימפסון), שנע בין מחוזות הדמיון, הדיכאון ומשבר גיל הנעורים. ובכל זאת, הם חטאו בכך שהציגו את הגיל של מוריסי ואת פגעי הזמן כמין גורם שמפלג בינו לבין הקהל, ברגע שאשליית הכוכב הצעיר מהאייטיז נעלמת. זה שקר. רק בשנה האחרונה יצא סרט עלילתי בשם "Shoplifters Of The World" שמציג את האהבה הייחודית הזאת, שמצליחה לאחד בין אנשים שונים ומשונים. זה לא סרט שעושים על מוזיקה שמפסיקה להשפיע.

הלילה זכה באוסקר הסרט "ארץ הנוודים" שאת המוטו שלו אפשר לומר שלקחו למעשה מתוך קעקוע שמוצג על ידי אחת מהדמויות בסרט: "בית, האם זו רק מילה? או האם זה משהו שאתה נושא בקרבך?". את המלים האלה כתב מוריסי, ששמו מקועקע מתחת. זה לא ציטוט ישן מלהיט של הסמית'ס, אלא מתוך שיר של מוריסי משנת 2017. זו ההשפעה. זו הרלבנטיות. זה האיש.
מברוכ לזוכים ובעיקר לפרנסס האלוהית ❤