איכשהו בין צילומים לסדרות טלוויזיה, הצגות בקאמרי והופעות בפסטיבלים ברחבי העולם, הצליח דור הררי לשלב בלו"ז הבלתי אפשרי שלו גם עבודה על אלבום בכורה מסקרן וחושפני. לקראת מופע ההשקה המיוחד שייערך בשני הקרוב בתיאטרון תמונע, שיר זיו צללה אל שירי האלבום והסיפורים שמאחוריהם
פורסם: 21.1.22
אחד השמות שנדמה שצצו בכל פינה בשנה האחרונה הוא דור הררי. הררי כיכב בסדרות טלוויזיה מצליחות כמו "המפקדת", "תאג"ד", "השוטרים" ו"לאבד את אליס", ועל במת הקאמרי הוא מגלם איבר מין גברי בגרסתו האנושית, הוורדרדה והאנרגטית, חובבת ההמבורגרים ופחות שיחות על רגשות. ובכן, התיאור האחרון הוא חלק מהעלילה של "רינגו", מחזמר צבעוני ונפלא של קבוצת צעירי הקאמרי המוכשרים שהוא חלק ממנה, והעולה לו בכאבי גב בעקבות סשן הסלטות והברייקדאנס שהוא מבצע בכל מופע. זאת לצד הצגה חדשה נוספת "שלום לך ארץ" ועוד כמה פרייקטים שעתידים לצאת בקרוב.
אבל בואו נדבר דווקא על מוזיקה - הררי מתופף כבר כעשור בהרכב הפוסט פאנק Bones Garage, כולל כמה הופעות בפסטיבלים ברחבי העולם ("לסיים הופעה עם מקל שבור זה הישג"), וכעת - בגיל 32 - עם לו"ז צפוף כמו תור לבדיקת קרונה, הוא סוף סוף מוציא את אלבום הסולו הראשון שלו, "ילד טוב". מדובר באלבום בכורה בכל המובנים, כזה שסוגר מעגל עם התהליך המרכזי של חייו עד היום: מילד ונער חסר ביטחון שהתפתח מאוחר וברח מהעולם, אל החיים החדשים כאדם בוגר ומחוזר שמבין את העוצמות הטמונות בו ומנצל אותן לדחוף את עצמו למקסימום. בשיר הנושא מופיע המשפט "ותדפוק להם יופי של הופעה" שהוא לחלוטין משפט המפתח באלבום וכנראה גם של כל אחד מאיתנו. בכל שיר חשבון אחר נסגר, ומעגל אחר הושלם.
"הילד הטוב הזה הלך איתי בכל השירים בדיעבד, "הררי מספר על שיר הנושא של האלבום ועל הטייטל שמייצג את המפגש עם העבר וההווה ומהדהד ברקע כל הזמן.
"האלבום כולו נכתב בכלל באנגלית, העיצורים והריתמיקה - הכל ישב לי יותר טוב באנגלית. עד שעדן אטד, המפיק של האלבום, שכנע אותי ומכאן התחלנו לתרגם. זה לנסות להבין מחדש מה בעצם כתבתי, ובהתאם זה משתנה גם עיבודית ומבנית. ברגע שהבנתי מי אני בעברית בשירים האלה, כמו דומינו זה פשוט הפיל את כל השאר. יש לי סקיצות של כל האלבום באנגלית".
אז עוד סיגריה ועוד אחת
לא יהפכו אותך לילד רע
"האקסית שלי למשל ,פשוט לא סבלה סיגריות, לא יכלה לסבול כשעישנתי". מה שמסביר את האיחול התמוה בשיר "יום העצמאות" שמופנה אליה ואל בן זוגה החדש - "אמן שהוא מעשן".
בשיר הזה, שנכנס גם לפלייליסטים נחשבים בתחנות הרדיו, מי שעולה לגרדום היא אותה אקסית. דור פגש אותה במפתיע במסיבת גג (אחרי שווידא מראש שהיא לא תגיע לשם), עם בן זוגה החדש. כמו מלח גס על פצע פתוח, ברגע אחד הערב נהרס וגרר אחריו לילה של תהיות ושאלות והרבה אגו, כי בואו לא נתייפייף.
הכל קרה ביום העצמאות, אבל קשה לפספס כמה השם הזה סימבולי. הניגוד בין אווירת המסיבה והחגיגות ברקע לבין תחושת הנטישה והכעס, נכנס גם לעיבוד ולאווירה בשיר.
"החלטתי לבצע את זה סטרייט פורוורד. ממש לשיר לה את זה ולשאול אותה את השאלות האלה. מהמקום של הביטחון והאגו הגברי, לקבל אישור שהוא לא יותר שווה ממך. "נכון שאיתי היה לך יותר טוב? נכון שאני יותר גבר? שאני יותר עמוק ממנו?"
אבל אתם יודעים, כמו בכל טיפול פסיכולוגי בסיסי - הכל מתחיל בילדות, והחשבונות הפתוחים תמיד יגיעו להורים. "לא דיברתי עד גיל שלוש-ארבע, אז אמא שלי לקחה אותי לקלינאית תקשורת. אני זוכר את זה כחוויה נוראית, טראומטית. המטפלת פשוט נטפה רוע. אני נכנס לחדר והכל ממש אפל. צעצועים שנראים כאילו אף ילד לא ירצה לשחק בהם - דובי חסר עין, פאוור ריינג'ר בלי יד (אלה מופיעים באופן כמעט זהה בקליפ של "ילד טוב" ע"ע). שמו אותי בתוך תא עם אוזניות ושני כפתורים שאני צריך לענות בעזרתם על שאלות כן או לא. השאלה הראשונה שהיא שאלה אותי, כשאמא שלי יושבת לידה מאחורי הזכוכית וצופה בי, היתה - האם השמש צהובה. שאלה כל כך פשוטה לילד בן שלוש, ואפילו היא מלחיצה רק מעצם הציפייה והמעמד, שמכניס להתקף חרדה. אתה מתחיל לתהות אם השמש באמת צהובה ומה זה צהוב בכלל."
אז אפשר להירגע, דור בהחלט למד לדבר, ואף התגייס ליחידה מובחרת בצה"ל. מוטיב מרכזי באלבום כמו בחייו של דור הוא תקופת הצבא, שם החל השינוי הנפשי והפיזי. למעשה האלבום עוסק בחיבור בין החיים של לפני לחיים שאחרי.
"להתקבל למגלן היה כמו כיבוש. מתקבלים מעט מאוד, ואמא שלי רק בסוף הטירונות סיפרה לי שהיא ביררה אם אני באמת במגלן או שאני משקר כי אני מתבייש. היא לא האמינה שהצוציק היבש הכחוש שהייתי הצליח להגיע לזה. מעולם לא הגעתי למשהו עם יוקרה או חשיבות לפני כן, מעולם לא פחדתי כמו שפחדתי שם. הצבא זה היה הכל - הפחד, הכאב והגדילה שבאה אחרי. זה שינה לי את התפיסה, לסיים מסלול זו אחת החוויות הכי גבוהות רוחנית שהיו לי. כל השנה ומשהו בשביל לקבל את הסיכה, חתיכת ברזל, אבל כמה היא מסמלת בשבילי - מלהתבייש בגוף שלי במקלחת ועד רימון שמתפוצץ ליד האוזן, התעללויות והשפלות. איכשהו שרדתי את זה ואז גיליתי משהו: יש בי מפלצת. היא יכולה להיות סופר רכה וסופר מחבקת, להגן, להכיל, להקשיב ולהעניק, אבל מפלצת שיכולה גם להתפוצץ. זה אומר שהיו התקפי זעם אגרסיות עצבים, פיוז קצר... אבל אני במקום אחר היום."
תפשיל שרוול
תכניס חולצה למכנס
תיישיר מבט
תישן עם עין אחת פקוחה
כי ככה הם אומרים
(במקור: No Blow Is Too Low)
החברה כמו הצבא מנסה להפוך אותנו לחיילים ממושמעים עם הוראות הפעלה שיהפכו אותנו למוצלחים ונכונים, הקול המרצה מהדהד - ומבלבל. "תתלבש יפה, תקנה דירה, תתחתן, תיסע לחופשה, תעלה סטורי, ומצד שני - תשמור על הגב שלך, תהיה דרוך בחיים. תעשה מה שצריך כדי להשיג את מבוקשך - לצד כל החוקים גם אין חוקים. הביקורת היא על כל הטיפים והגישה הזאת, אבל אני מעביר פה גם ביקורת על עצמי - בבית האחרון הפכתי להיות בעצמי כזה. כמה דפוק זה לשפוט אותם עכשיו כשאתה כמותם? המסקנה היא שבסוף אתה חי בעולם הזה את החיים האלה, אבל אתה יכול לבחור, אתה לא חייב לרדת כל כך נמוך. כולנו רוצים להיות בראש הפירמידה ויש לזה מחיר - אם אתה בחלק העליון אז מישהו אחר בחלק התחתון. האם זה הופך אותך לאדם רע בהכרח?"
מקרבות של אריות ולביאות ועד ללייקים על תמונה בביקיני. אותם חוקים למשחק, בשינוי אדרת. במקום שנרצח אחד את השני - נילחם בעוקבים, בלקנות טסלה, להגיע לירח.
הררי אוהב להיות הגיבור. הוא מהאנשים האלה שכל מה שהם עושים חייב להיות מצוין וללא רבב. גם כאח בכור, לאח ואחות תאומים, חשוב לו כל הזמן להיות מודל לחיקוי. את השיר "לא ידעת", שאותו הגדיר כ"שיר נחמה לדור המילניום, דור החרדות וה-FOMO" הוא כתב לאחותו הקטנה, לאחר שעברה תקופה של משבר ופרידה מבן זוג, ולמעשה - פגשה את החיים האמיתיים. ובחיים האמיתיים, אי אפשר להסתכל באמת רק על חצי הכוס המלאה ולהתעלם מהחצי הריק - צריך להכיר בו, ואולי אפשר גם לנסות למלא אותו וזה ככל הנראה המסר המרכזי של האח הבוגר.
עם הפקת hymnal בומבמסטית ועיבוד הרמוני שנבנה, מתפתח ומגיע לשיא מדויק - גם כאן הדיסוננס בין הטקסט למוזיקה ניכר והקליפ עם הנטיות הדארקיות מדגיש את זה.
ולמרות שהוא מנגן על "יותר מדי" כלים, סט התופים הוא המגרש הביתי של דור. בהצצה בקליפ שלמעלה, תשימו לב למשהו לא מאד שכיח - הסולן הוא המתופף והתופים הם מרכז הקליפ. לא גיטרה, בס, או פסנתר. מה שלכאורה מפתיע בבחירה, הוא שדווקא תפקיד התופים בשיר הזה ובאלבום בכלל אינו דומיננטי במיוחד, כלומר התופים הם האמירה. "לנצח התרגשתי כשמתופף הוא גם זה ששר. זה התחיל איפשהו עם 'Hotel California', והמשיך עם דייב גרוהל, כמובן. זה תמיד נראה לי הכי מגניב שיש, מכל הכלים שזמר יכול לנגן עליהם."
הנער הסקייטר, שלמד במגמת רובוטיקה, שמע באוזניות הרבה מטאל, פאנק ורוק לסוגיו. ההשפעות האלה ניכרות מאחורי הקלעים ומגיחות מדי פעם, למשל, בשיר "נפוליאון" שעטוף בפּאנק, ובאווירת הקלאש וראמונס, ובעיקר בהרבה איפוק. נראה שיש שם קול שרוצה לצעוק ולדפוק על הפחים הרבה יותר חזק.
תקרא לי גבר פריבילג גמד לבן שגדל ברעננה
תיקח את עצמך למקום שבו גדלת
אני לא אחראי למצבך
לא מפתיע ש"הפריבילג הלבן מרעננה", שהתקבל ליורם לוישנטיין ומככב בתפקידים נחשקים בטלוויזיה ועל הבמות, התמודד לא פעם בחייו מול סטיגמות. הטריגר היה בזמן הלימודים ביורם, שדווקא לא תכנן להגיע אליהם, אבל ברגע שהגיע השקיע את כולו בטוטאליות מוחלטת: "אחת התלמידות אמרה לי פעם, 'מה אתה מבין בכלל? לך הכל בא בקלות', והמשפט הזה עיצבן אותי מאוד, כי אין לה מושג עם איזה קשיים כל אחד מתמודד. הייתי ילד נמוך ולא מפותח ונאבקתי בזה כל הזמן, היה לי חבר דמיוני, ברחתי למטאל ולציורים ולעולם משלי. אין ספק שהיה לי יותר קל בחיים אם בגילאים ההם המצב היה אחרת. ואם כל כך חשוב לך שוויון חברתי, בואי נצא להפגין, תעשי משהו. לא, הרבה יותר נוח להיות תלמידה ביורם, פריבילגית בדיוק כמוני ולהשליך עליי את הקושי שלך כאילו אני מייצג מישהו. דווקא בגלל זה בדיוק אמורה להיות לך יותר מוטיבציה לעבוד קשה ולהצליח."
"קחי למשל את רונלדו ומסי, שני הכדורגלנים הכי גדולים בעולם. מה שמדהים ומעורר השראה ברונדלו, זה שהוא ממש רוצה, אולי אפילו יותר המסי. הוא עסוק 24/7 בלהיות הכדורגלן הכי טוב, גם בגיל 37, והעובדה שהוא עושה את זה - זאת ההשראה. אז אני לא הייתי מושך ופופולרי, והלכתי לחפש את עצמי עם הסקייטבורד. אירחתי לעצמי לחברה, ואני יודע להעסיק את עצמי לבד."
ואפרופו בדידות, אחד המונולוגים האהובים שעשה בבמהלך לימודי המשחק עבר שכתוב והפך לשיר באלבום.
אם חיפשת אהבה
אז רק תדעי שאהבה לריצ'ארד
היא לדעת
להיות לבד
"כשחיפשתי מונולוג בלימודים, נתקלתי בדמות של ריצ'רד השני מהמחזה של שייקספיר, שנזרק לצינוק ומחפש את השפיות שלו. ממלך ברגע אחד לפשפש בצינוק. הטקסט יפהפה באנגלית, אבל בתרגומים שמצאתי הוא הלך לאיבוד, אז כתבתי אותו מחדש בהשראת המקור. כדי להפיג את הבדידות הוא מדמה איברים בגוף, מעסיק את עצמו בשביל לשמור על שפיות ולנצח. הראש גבר, הלב אשה, הם ישכבו ויוציאו אותי מהצינוק הזה, או 'אני אצליח לפרק את החומות עם אצבעות החלמיש שלי' במקום 'זה אבוד, תשלים עם הגורל, היית מלך עכשיו התור שלך ללכת'. ריצ'רד בשבילי הוא איש בודד, שמכיר בדידות והאמת היא שקוראים לו וויליאם שייקספיר."
מצד שני, לטוטאליות יש גם מחיר בחיים. "תדעי שאהבה לריצ'רד היא לדעת להיות לבד," הוא מסביר, וברגע חוזר משייקספיר אל ההשוואה מעולם הכדורגל - "אני בטוח שרונלדו מפלצת, ושכל בן אדם שקרוב אליו נפגע בוודאות. אתה לא יכול להיות רונלדו ולהיות עוד דברים."
השיר "קלרה" מספר סיפור מוזר עם סוף פתוח, על קשר ייחודי עם דיירת רחוב מבוגרת בשם קלרה.
"היא עברה ליד בר שישבתי בו עם חבר ושאלה איפה הסופר, אחר כך חזרה ושמתי לב שהציפורניים שלה היו מאד נקיות." זה לא הפרט היחיד שהיה מוזר אצל אותה אשה, אבל אולי בגלל הדמיון לסבתו שנפטרה, ומהסקרנות לסיפורה המסתורי - קלרה נכנסה לו ללב. דור נתן לה להתקלח בדירתו, אכל איתה ארוחות מקדונלד'ס, אירח לה חברה בקניות ולמד ממנה שיעור בנימוסי שולחן ובניקיון הידיים. זה נמשך כמה חודשים, שבהם היתה מתקשרת איתו מטלפונים של אנשים אקראיים ברחוב, עד שיום אחד הוא הבין שהיא עזבה את האזור ומאז לא ראה אותה יותר. במשך התקופה כתב לעצמו פתקים עם הסיפורים ששמע ממנה וידע שיום אחד יעשה עם זה משהו.
"ראיתי את הסיפור הזה באנימציה. אנחנו מציירים כולם בבית, אחי היה עושה סרטוני פלאש וגם אני, רציתי שננסה ולא היה איכפת לי שייצא דבילי, אז אמרתי לאחי: "גילי אני רוצה לעשות אנימציה לאחד השירים שלי. אתה זורם?'. ובכן, נראה שבבית משפחת הררי ללמוד תחום חדש בן לילה זה יותר קל מלשתות כוס מים.
השיר שסוגר את האלבום עומד כפרק בפני עצמו, הכי פחות אישי ויותר אוניברסלי ומופשט.
"במקור קראתי לשיר 'Golden Scar' והוא נכתב בזמן השריפה הגדולה באוסטרליה. הנזק שנוצר שם, הצלקת, הוא מהגדולים שקרו בעולם המודרני, והנה רגע אחר כך באה מגיפה עולמית ומי זוכר את זה בכלל? כאלה אנחנו, צריכים את מנת הכאוס שלנו עכשיו, נחייה אותה עד שיגיע הדבר הבא, ונשכח."
הצלקת הפכה ללוויינים, כי לדבריו יש כאן פרספקטיבה - ממבט-על רואים את הדברים הגדולים והחשובים באמת סביבנו. אין זה מקרי שבשיר האחרון אנחנו חוזרים לנקודת המבט של ילד, שהולך לאיבוד ומחפש תשובות בסיסיות לקיום. עם ציוצי ציפורים ונקישות פסנתר, שירה אוורירית שמשתלבת כחלק מהעיבוד כמו עוד כלי, מדובר בסוג של גלויה רחוקה שחותמת את האלבום במלמולי אולפן שמכריזים "השיר הבא". פרק אחרון שמשאיר פתח לעונה שנייה, לעוד חוויות שימלאו את הילד הטוב, הילד הרע, זה שהבין שהוא יכול להיות הכל ביחד.
דור הררי ישיק את האלבום בהופעה מיוחדת ביום שני 24.1 בתיאטרון תמונע בת"א.
בימים אלה מופיע בהצגות "רינגו" ו"שלום לך ארץ" בתיאטרון הקאמרי.