גוונים במחול

ואיך משתלב פה המחול הלכה למעשה? פרידמן העמיד כל אחד מבעלי הגיוון הפיזי בחלל כדי שיתמודד עם הפחד היומיומי שלו, כמו במקרה של איתמר, וסביב זה בנה את הכוריאוגרפיה. "זו יצירה מאוד מרגשת ומלאה במתח. רואים את הבן אדם מתמודד עם סוג של סכנה ורואים אותו מצליח או לא מצליח ובעצם חווים את התהליך שלו.
באיזושהי צורה ניסיתי לנרמל סיטואציות. רציתי גם לעבוד כמה שיותר עם הגוף וכמה שפחות עם כלי העזר. יותר עם האדם ופחות עם הכיסא. יש גם סצינות יותר אבסטרקטיות שמדברות על הגלובל. על איך הגופים יכולים להתקדם בחלל כגוף אחד".

​

לדבריו, היצירה מזמינה את הצופה להתבונן במשהו שלרוב הוא לא נוהג להתבונן בו. "בדרך כלל, מתוך חוק לא כתוב, מתוך רצון לתת כבוד או לא לפגוע - נהוג להזיז מבט לצד אחר," הוא מסביר. "לדוגמה, הסצינה הראשונה ביצירה היא כניסה של כל אחד מהמבצעים לחלל. כל אחד הולך או מתגלגל למקום שלו. נפתח זמן כזה שבחיים האמיתיים הייתי מחפש משהו אחר להסתכל עליו, אבל כאן מצאתי את עצמי מסתכל על כולם. הרעיון ביצירה הוא סוג של קריאה, בואו תראו אותנו. איך אנחנו מתהלכים. איך אנחנו מתנהלים כיחידים אבל גם בקבוצה. כולנו מגוונים ושונים מאוד בה".

​

פרידמן, בעצמו בן לאמא בעלת גיוון פיזי, מספר על החיבור בין היצירה הזו לבין מה שהוא מכיר מהבית: "כל חיי גרתי במסגרת מגוונת מאוד והמון דברים מהשפה של תקשורת עם אדם מגוון היו ברורים לי. ביצירה הזו המסלול האישי והמקצועי התחברו פתאום. כמו שאני מתנהל בבית התנהלתי בסטודיו ובאותו קו מחשבה".