הרצון הבלתי פוסק להתנסות ולחדש, הובילו את הכנרית, הרקדנית והיוצרת טניה וינוקור להיות אחת מחלוצי הפיוז'ן בארץ, ולייצג אותנו בכבוד בעולם. במופע "ג'יפסי" המחודש שלה, היא לוקחת את הקהל לטיול מסביב לעולם עם המקצבים והמנגינות הצועניות, הספרדיות, הלדינו והיהודיות, בשילוב רקדנים, סיפורים והפתעות
פורסם: 17.4.21
את טניה וינוקור פגשתי בפעם הראשונה לפני כמעט 20 שנה. זה היה במועדון הריבנדייל בנמל ת"א, ששכן בירכתיים של מועדון ה-TLV ז"ל, שם חלקנו ליין הופעות לטיני דו שבועי בערבי ראשון. אנחנו היינו אחראים על הז'אנר הברזילאי, טניה היתה אמונה על הפן הספרדי, בדגש על פלמנקו. כחובב אדוק של המוזיקה הלטינית, מאוד סקרן אותי בזמנו איך מארגנים ליין על טהרת הפלמנקו, אבל עוד יותר סקרנה אותי תופעת הטבע שעמדה מולי, עם התלתלים הבלתי נגמרים, הגובה המרשים, היציבה הזקופה, הכינור הצמוד, החיוך מלא שמחת החיים, ומסביבה הילה של אנרגיה חסרת מעצורים וכריזמה סוחפת. אין ספק, טניה כאן כדי לכבוש את העולם, וזה בא לידי ביטוי בכל תנועה ותזוזה שלה.
אבל עד שזה יקרה, בינתיים הייתי צופה בה כובשת את הריבנדייל בערבים מהנים מאוד, במה שבעתיד יהווה את סימן ההיכר שלה - שילוב של להקה חיה, מופעי ריקוד אנרגטיים, קצת סיפורים אודות מקורות המוזיקה והריקוד, ובעיקר הרבה שמחה ואנרגיה. היה ברור שטניה לא רק נהנית ממה שהיא עושה, אלא ממש חיה את זה.
טניה נולדה לפני 39 שנה בקישינב, ועלתה לארץ עם משפחתה כשהיתה בת 8. את יסודות המוזיקה והריקוד רכשה בגיל צעיר מאוד, וכמו לא מעט מוזיקאים ורקדנים התחילה את דרכה ביסודות הקלאסיים. המשיכה לכינור דווקא הגיעה לא במקרה: "בגיל 3 וחצי לקחתי את הכינור של אמא, נעמדתי מול המראה ועשיתי כאילו אני מנגנת," היא מספרת. "באותו הרגע נכבשתי." מאז הספיקה ללמוד גם פסנתר, וכשנחשפה לעולם הלטיני הוסיפה לרזומה שלה גם כלי הקשה. "מאוד חשוב היה לי לדעת לנגן על עוד כלים מלבד הכינור, ובעיקר קחון ופרקשנים שהם הבסיס במוזיקה הספרדית."
במהלך משחק נוצרים דברים מעניינים. טניה וינוקור. צילום:אופיר הראל
בישראל נחשפה טניה לסגנונות מגוונים מאוד של מוזיקה, כמו המוזיקה היהודית, הקצב הים התיכוני, ההשפעה של המוזיקה הבלקנית והרוסית והמקצבים הלטיניים, שמאוד השפיעו עליה ועל היצירה שלה. "ישראל כקיבוץ גלויות היא גן עדן מבחינה תרבותית וסגנונית, וזה משהו שמאוד חשוב לי ביצירה. זו אחת הסיבות שבחרתי להמשיך לכתוב וליצור כאן, למרות לא מעט אפשרויות שהיו לי לעשות את זה בחו"ל. אבל דווקא בארץ, למרות הקשיים להתפרנס כאן מאמנות, מצאתי את עצמי יוצרת הרבה יותר. איכשהו היצירה יותר זורמת כאן. גם כשאני יוצאת להופעות בחו"ל אני מרגישה שאני מייצגת משהו, ואי אפשר לעשות את זה אחרת. אני מאוד אוהבת לספר בכל מקום על הרב תרבותיות של ישראל."
את הרעיון גם לנגן וגם לרקוד באותו מופע היא התחילה ליישם כבר בגיל 16, מה שהרים לא מעט גבות. "מדיי וואן הפיוז'ן שאני עושה לא היה כזה מקובל במיינסטרים. מצד אחד מצפים מבחורה שמנגנת על כינור שתהיה קלאסית יותר, אלגנטית יותר, פחות מקצבים לטיניים ובטח שלא תרקוד. מצד שני, זה בדיוק מה שמשך אותי. להתנסות בדברים חדשים, לערב סגנונות, להיות חלוצה בתחומים שבהם לא הרבה יוצרים נוגעים, בטח לא במופעים חיים."
שם נרדף לפיוז'ן. טניה וינוקור בפעולה. צילום: עודד לבנט
עירוב הסגנונות והמשיכה להתנסויות הובילו אותה גם לחיי הלילה הדקדנטיים של תל אביב, כשהחלה לנגן וללוות עם כינור חשמלי דיג'ייז במסיבות והמועדונים הנחשבים, הרבה לפני שזה הפך להיות נורמה. "הלייב והאפלוליות של הלילה משכו אותי מאוד, והרעיון לבצע משהו שעוד לא קרה קסם לי. בוודאי משהו כמו שילוב של כינור עם מוזיקה אלקטרונית וריקוד." בהמשך, כמו כל דבר בחיים שלה, תוביל אותה ההתנסות הזו ליצור מוזיקה אלקטרונית בעצמה ולהוסיף את זה לארסנל הכלים שלה. "אמן שהוא יוצר - ואני רואה את עצמי קודם כל כיוצרת - משתמש בכל הכלים שהוא יכול. לכן כל התנסות כזו היא מגרש משחקים בשבילי. בתהליך היצירה אני כל פעם מנסה משהו חדש, עוד פעם ועוד פעם, ובמהלך המשחק הזה נוצרים דברים מעניינים, אפילו מטעויות יכולים להופיע הדברים הכי טובים. זו מהות הפיוז'ן, וככה זה היה עוד בתחילת הקריירה שלי, עוד לפני שהקהל ממש הבין אותי. זה לקח זמן. היום הפיוז'ן זה שם נרדף לשם שלי."
את פריצת הדרך המוזיקלית שלה חייבת טניה לתקופה שבה למדה באקדמיה למוזיקה ולפלמנקו בסביליה בספרד כשהיתה בת 19, וזה קרה דווקא אחרי שהניחה את הכינור בצד לכמה חודשים. "הייתי באיזו מסיבת ג'אם של מוזיקאים, "היא נזכרת, "ומישהו דחף לי כינור לידיים. 'תנגני לא משנה מה'. הם ידעו שאני מנגנת על כינור. ודווקא אז, דווקא אחרי ההפסקה, בפעם ראשונה יצא לי משהו מתוך הלב שלי. לא משהו שמישהו כתב או למדתי לבחינה או לקונצרט, אלא משהו שלי שדיבר באותו הרגע. זו היתה הפעם הראשונה שאלתרתי. פתאום גיליתי שיש לי קול, שיש לי אמירה. תוך שניה הצטרפו אלי שלושה גיטריסטים, ופתאום אני מוצאת את עצמי מובילה ג'אם מטורף. באותו הרגע נפתחו כל השערים, כל הערוצים, ופתאום גיליתי את הכינור מחדש. בתקופה ההיא גם התקבלתי למיומנה, והתחלתי להתנסות במופעים גדולים ומורכבים בארץ ובעולם."
עוצמה של רב תרבותיות. "ממליגה" מתוך המופע המחודש של "ג'יפסי"
הפלמנקו התלבש לטניה כמו כפפה ליד. "משהו כבש אותי בריקוד הזה, גם החיבור למוזיקה היהודית, השירה שמזכירה את החזנות וקצת ערבית, הגישה של החופש, של האלתור, הרבגוניות, התנועות ההודיות." כשחזרה ארצה הקימה את אותו ליין הופעות בריבנדייל, שמשך אליו אמנים רבים מהתחום שאיתם החלה לשתף פעולה. פתאום הליין שודרג להופעות גדולות, וכך נולד לו המופע הראשון שיצרה, "סינקו", ששילב בתוכו אלמנטים של נגינה על כינור, ריקוד פלמנקו, ותיפוף על קחון ושירה. מאז הספיקה לשתף פעולה עם אמנים ישראלים ובינלאומיים רבים, כמו דויד ברוזה, מוש בן ארי, גליקריה, ריטה ועוד, להיות חלק מלהקת מטבוחה פרוג'קט, ולצאת עם המופעים "קוודרו", ו"Shine", שהיו כולם על טהרת הפיוז'ן ושהנגישו לקהל את עולם הטנגו, המוזיקה האוריינטלית, לאטין ג'אז, ווידאו ארט בשילוב רקדנים ואורחים.
לפני כשנתיים יצאה טניה עם מופע חדש, "ג'יפסי". במופע מנגנת טניה על כינור, שרה ולוקחת את הקהל מסביב לעולם עם המקצבים והמנגינות הצועניות, הספרדיות, הלדינו והיהודיות. בהופעה היא משתפת גם בחייה האישיים, בחוויות ובהשראות מהופעות בחו"ל, ומשלבת חומרים מקוריים ומוכרים בעיבודים ייחודיים. המופע היה הצלחה גדולה, ואז הגיעה הקורונה. "תקופת הקורונה היתה מאוד מאתגרת, אבל לא יכולתי לשבת ולא לעשות כלום," היא מספרת. "החלטתי להקים איגוד למוזיקאים, יצרתי המון, התחברתי למוזיקה יהודית מתוך תשוקה לחיבור מחדש למקורות, ואפילו הוצאתי חומרים לאלבום חדש שייצא בקרוב עם המפיק האגדי יועד נבו. ניסיתי להשאיר את עצמי כל הזמן ביצירה ובפעילות."
את התקופה הזו ניצלה טניה גם כדי לעבוד על "ג'יפסי" ולהחזיר אותו לבמות בגלגול מחודש, עם קטעי לדינו, קטעים ים תיכוניים, והיצירה "ממליגה", שהקליפ שמלווה אותה צולם בשוק הכרמל, נווה צדק ויפו, וממחיש את החיבור שבין אוכל, צבעים ומוזיקה. מישהו אמר רב תרבותיות? "את 'גיפסי' אפשר לתאר כחגיגה של תרבויות וסגנונות. כל אחד מכל רקע שהוא יכול למצוא את עצמו במופע ליהנות." והשנה, איך לא, היא כבר עובדת על מופע חדש.
"ג'יפסי", שלישי 20.4 ב-20:30.
תיאטרון מחול ענבל, מרכז סוזן דלל ת"א
כרטיסים: 100-85 ש"ח