סדרת הדרמה הפוליטית-קומית של כאן "מותק בול באמצע" עמוסה בז'אנרים, אלמנטים וטקסטים לא אחידים ברמתם, אבל גם בשחקנים מצוינים, רגעי קסם ואמירות אמיצות. היוצר שמואל הספרי: "יש לי המון רעיונות לעוד עונות". יפעת מנוס מסכמת את העונה הראשונה (והאחרונה?) של הסדרה שעשתה לנו בית ספר לאזרחות
פורסם: 24.4.21
"חבר כנסת יש לך חודש-חודשיים לערבב אותו, לסבך אותו, להפיל אותו, להקליט אותו, לצלם אותו, לצ'פר אותו, לשחד אותו, לקשור אותו אליך, והוא שלך לתמיד, אפילו אם הוא ראש ממשלה בעתיד. לא עשית את זה? הוא נהיה חכם ונזהר ויש לו דרישות והפסדת אותו, ואין לך עם מה ללחוץ עליו." (אלכס טורצ'ין, לוביסט-על).
אלכס טורצ'ין הוא דמות ראשית בסדרה "מותק בול באמצע". מבלי לספיילר נגיד רק שהמונולוג שלו לא נאמר סתם. האינטרס הנוכחי שלו הוא שאריזות התמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות) לא יסומנו במדבקות אדומות. זאת, למרות שיש בתמ"ל הרבה סוכר - הרבה יותר מהרף העליון של חוק סימון המזון. למה זה האינטרס שלו? כי הלקוחות שלו משלמים לו על זה המון כסף. האם הוא יצליח? והאם במציאות אריזות התמ"ל אכן קיבלו פטור מהסימון?
שיעור מאלף בפוליטיקה הישראלית
אפשר לאהוב אותה, אפשר לשנוא אותה (או לאהוב אותה בסצינה אחת ולשנוא בסצינה הבאה, וחוזר חלילה) אבל אי אפשר להתעלם מ"מותק בול באמצע". שידורה של הסדרה בכאן 11 הסתיים לפני חודש, אבל מדי שבוע נוספים לה אלפי צפיות חדשות, שמצטרפים לסה"כ 3.1 מיליון צפיות בכל 13 פרקי הסדרה רק בדיגיטל (התאגיד לא חבר בוועדה למדרוג ולכן אין אפשרות לראות את נתוני הצפייה הישירה בטלוויזיה). יוצר הסדרה, שמואל הספרי, שנמנע מלהתראיין בשנים האחרונות, הסכים לומר לנו שיש לו המון רעיונות לעונות נוספות. בתאגיד, לעומת זאת, אומרים שעונה שנייה כרגע לא הפרק. עד שתתקבל החלטה בואו נסכם את העונה הראשונה.
למי שלא צפה, הנה תקציר העלילה: אגוז בזלת אלבז (קובי מימון), יו"ר מפלגת המרכז "בול באמצע", מצרף למקום העשירי את מותק שלי מרדכי (גילי איצקוביץ'). מדובר בפליטת ריאליטי מרוששת שנולדה, כמה סמלי, ביום של רצח רבין. אלא שבבחירות קיבלה המפלגה שבעה מנדטים בלבד והיא נשארת בחוץ. שנה לאחר מכן, אחרי ששני ח"כים עזבו, וח"כ שלישי, מוקי פטיש (אריה צ'רנר), התאבד, מותק נכנסת לכנסת ולקואליציה. היא מקבלת שיעור מאלף בפוליטיקה הישראלית ונאלצת להתמודד עם לחצים עצומים. כל זאת כאשר היא מגובה בצבא המעריצות "סוכריות הזעם" ובעוזריה האישיים גבי (נעמי לבוב) וזיף (יקיר שוקרון). כמחליפתו של מוקי פטיש מתמנה מותק ליו"ר ועדת הרפורמות. היא מפגינה דעה עצמאית, בניגוד למשמעת המפלגתית בניהולה הקשוח של צרויה (ענת וקסמן). בראש החותרים לרסן אותה עומד מיודענו הלוביסט אלכס טורצ'ין (אבי קושניר), המכונה "התמנון". במקביל, חלמון שאשא (דניאל גד), חניך חרדי בקורס כתבים בגל"צ, עוקב אחר ההתרחשויות בכנסת ומנסה לפענח את חידת התאבדותו של מוקי פטיש.
פולישוק גירסת 2021. סיעת "ישראלה"
כל פרק בסדרה נפתח בשקופית בזו הלשון: "כל האירועים בסדרה דמיוניים לגמרי – לא קרו, לא קורים ולא יקרו, חלילה. כל המוצא קשר למציאות חיינו עושה זאת על אחריותו בלבד". אנחנו הצופים מתמוגגים מהקריצה הסאטירית הזו, כי לכולנו ברור שזה בדיוק להפך. אירועים בסדרה בהחלט קרו, קורים ויקרו. במקרה של התמ"ל, הפתעה הפתעה, במציאות באמת אין מדבקות אדומות של "סוכר בכמות גבוהה" על האריזות של הפורמולות (הלכתי לכמה סופרים ובדקתי) – אבל בסדרה זה עדיין בסימן שאלה. בכל מקרה, החרגת התמ"ל מחוק המזון הבריא היא רק דוגמה אחת מני רבות בסדרה אמיצה זו לחוקים אמיתיים שעברו במחשכי הכנסת, ושבהם שולטים אינטרסנטים ותאגידי ענק. ואז גם מגיעה ההכרה שהבדיחה היא בעצם על חשבוננו, תרתי משמע.
מקובל להשוות את "מותק" ל"פולישוק" (צירוף של פוליטיקה ושוק), הסאטירה הפוליטית הקודמת של שמואל הספרי. יש ביניהן הרבה מן המשותף - הרבה יותר מדמויות עם שמות על הסקאלה שבין משעשעים למעיקים ובוז תהומי למפלגות מרכז - אבל השנה היא 2021 וצריך להיות מעודכנים. הטרנד של השנים האחרונות הוא לשזור עלילת מתח בכל מיני סדרות, וכך קורה גם ב"מותק". זה אמנם גורם להתמכרות אבל גם גובה מחיר בדמות סצינות מופרכות. ראינו את זה ב"תאג"ד" (וסלחנו, כי זו קסם של סדרה). ראינו את זה באינספור סדרות נוער (ונמלאנו געגועים ל"דגראסי" ול"אלה הם חיי"). כאן, מותק והעוזרת החכמה שלה גבי מקבלות רמזים עבים כמו סיגר לגבי עמותה פיקטיבית שמנסה להכשיל אותן, ועדיין מצליחות ליפול בפח.
קורה, קרה ויקרה. הלוביסטים ב"מותק בול באמצע"
אז עלילת מתח מתלבשת כאן על סאטירה פוליטית קומית-דרמטית, אבל השעטנז - השם ישמור - לא מסתיים כאן. למעשה, אני חושבת שמעולם לא ראיתי כל כך הרבה אלמנטים שונים בסדרה אחת. מספרם מתחרה רק במספר השחיתויות, הקומבינות והעוולות שנחשף בסדרה, או במספר הדמויות הענק על הסט, כשבכל פרק נוספות עוד דמויות משנה. במיוחד הופתעתי לטובה לראות את רון לוינטל כיו"ר הכנסת, טל גורדון בתור האמא של מותק, ודורון צברי כמפקד גל"צ (שלושתם לא שחקנים בהגדרתם, אבל עושים עבודה מצוינת). כששאלתי את הספרי מה היה משנה בסדרה אם היה צריך לשנות רק דבר אחד, הוא ענה שהיה מצמצם את מספר הדמויות.
בנוסף, משולב בסדרה עולם הרשתות החברתיות, בדמות העמוד הרשמי של סוכריות הזעם. לשם מעלה מותק סרטונים ושם מופיעים טוקבקים של הסוכריות, ששווה לפרקים לעשות עליהם pause (התחביב של הבנים שלי היה להקריא אותם בקול). לדברי הספרי, מי שכתב את הטוקבקים הם אלה לאון, עוזרת העריכה, ואופק שמר, המעצב הגרפי של הסדרה.
הברקות לצד שטויות
ב"מותק" גם לא חוסכים במשחקי מילים ובחרוזים, גם אם אומרים דברים מבזים. לעתים זה משווה לסדרה נופך של מחזה מצולם. כך למשל, במפגש בין זיף לבין הח"כ הנלוז לייזי אוח (מעיין בלום), אמר לו אוח: "אל תדאג, אנחנו לאתיקה עושים קוסמטיקה", או: "שתוק. אני ח"כ ואתה חרק". אגב, די ברור למי כאן התכוון המשורר בדמותו של אוח - או"ח כראשי תיבות של ח"כ ידוע לשעבר, שלא הפסיק לייצר פרובוקציות.
בסדרה תמצאו גם כל טוב של הברקות לצד, יסלח לי הספרי, שטויות במיץ. למה בפרק הפתיחה צריכה מותק להגיד למוציא לפועל שמחכה מחוץ לדלת - קשקוש כמו "מה אתה כזה בטוח שאני בבית? ראית 'שכחו אותי בבית'? זה טייפ כזה שמדבר איתך". או שמוקי פטיש הוביל בזמנו את מחאת השניצלים והצליח לאחד לגוף "חזית הרגש" את מאבק האלרגיים לפריחת זית, עם בעלי רגישות לפריחת ברוש, ערער ואבקני פקאן.
בצד של ההברקות ניתן למנות את התפקיד של צבא הסוכריות. כשמותק נעשית חמדנית לרגע ובוגדת באחיותיה למפלגה כדי להתברג גבוה במדד הדירוג החברתי, מספר העוקבות שלה יורד מחצי מיליון ל-358 אלף. איזו דרך נהדרת להסביר לה ולנו שזה בדיוק מה שהדור הצעיר שלנו לא רוצה. או השימוש התכוף של טורצ'ין ב"דודי" - מכשיר משבש הקלטות סתר שקרוי על שם ח"כ דודי אמסלם (ורפרנס מעולה להצעת חוק ניר חפץ, שהגישו אמסלם וסמוטריץ' כדי למנוע הקלטות סתר של נבחרי ציבור ועובדי מדינה - הצעה שנתניהו משך בסופו של דבר). או אזכורים שלא מותירים מקום לדמיון, כמו מה שאומרת מותק על שר הפנים החרדי: "לא סובלת אותו. הוא שקרן ורמאי ועבריין. איך הוא עוד פעם שר בממשלה?".
לקינוח, בפרק האחרון יש סצינת אלימות מינית (שלא מומלצת לצפייה לבני נוער) הלקוחה כמו מתוך סרט אימה, לאחריה סוג של פנטזיה ולסיום אופציה לעונה שנייה, בתקווה שתהיה כזו, שאולי תתחיל כקומדיה של משולש רומנטי.
הבחורה הכי מותק בטלוויזיה. גילי איצקוביץ'
מורי התמנון
במעברון האנימציה הקבוע של הסדרה מוצג משכן הכנסת כמקום קודר ומפחיד, עד שנופל עליו מטאור ורוד, צובע אותו בצבעים עליזים ומאיר אותו, כשברקע הג'ינגל הממכר "חי חי חי, מותק מרדכי". המטאור הוא המטאורית מותק, שכאמור מגולמת על ידי גילי איצקוביץ' - הבחורה הכי יפה בטלוויזיה. לא מזמן ראינו אותה ב"בלקספייס" והילדים מכירים אותה בתור קירקי מ"כדברא". שיערה נצבע לג'ינג'י, כנראה כדי להזכיר לנו ח"כית לשעבר לוחמנית ואמיצה, אחת בשם סתיו שפיר (שמה מופיע ברשימת התודות). דמויות בסדרה נופלות שדודות לרגליה של מותק לוחמת הצדק כי היא באמת מסנוורת, מפנים ומבחוץ. בין אלה ניתן למנות את הלוביסטים אורי קורח וג'וליאנו, את יועץ התקשורת עדי מדינה (עוד רפרנס לניר חפץ) ואת מנכ"ל משרד הבריאות עמוס אבוקסיס. חלקם גם יעזור לה בהמשך. את הנ"ל מגלמים בהתאמה יניב ביטון, אודי פרסי, משה אשכנזי וצחי הלוי. כל הארבעה עושים עבודה מופלאה, וקטעי הפלירטוט שלהם עם מותק מלאי קסם, גם בזכותה כמובן.
עם זאת, רמת המשחק של איצקוביץ' לא תמיד אחידה, ולעתים נראה שהיא משחקת במחזה. אולי זה השילוב בין שפה גבוהה והקפדת יתר על כללי בומ"ף ובג"ד כפ"ת לבין גינונים של בחורה חצופה - שעושה לה עוול. ואם כבר מדברים על משחק, הכפייה המבטאית שהלבישו על כמה דמויות די מציקה. חנה חנינה חנן (אופירה רחמים), ובקיצור חחח, קיבלה מבטא מזרחי מוגזם מדי. מצד שני דמותה הגרוטסקית במכוון של חחח היא האהובה ביותר על הילדים שלי וגם על לא מעט טוקבקיסטים צעירים ביוטיוב, אז מה אני מבינה. השיא השלילי בעיניי היה כשענת וקסמן - צרויה המכונה צרודה - דיברה לצורך התפקיד בצרידות לאורך כל הסדרה, וכך הפכה תצוגת המשחק שלה ממבריקה למעיקה. גם האנטגוניסט של הסדרה, אבי קושניר, הוא שחקן נפלא, אבל הז'רגון שסיגל לעצמו בתור התמנון הרוסי לא תמיד עובר חלק בגרון. אגב, אכן קיים במציאות לוביסט רב עוצמה ממוצא רוסי שעומד מאחורי כמה חוקים שהוצגו בסדרה. רוב הציבור לא מכיר אותו, אבל מי שצריך - מכיר גם מכיר.
זה גם המקום לציין את משחקם הנהדר של דניאל גד כתואם מיכאל שמש, או של יגאל עדיקא ודני שטג המעולים כתמיד, ולאתגר אתכם לענות על שעשועון הטריוויה "איפה שיחקו השניים זוג, וב'מותק' אין ביניהם כלום" עם ענת וקסמן ואבי קושניר; ליטל שוורץ וקובי מימון; נעמי לבוב ומעיין בלום; דנה דבורין וטל מוסרי.
בסך הכל ולמרות העומס, הצפייה ב"מותק בול באמצע" מהנה, מתגמלת ואף חשובה. אנחנו והדור הצעיר מקבלים שיעור אזרחות מטלטל, כזה שלא מלמדים בשום תיכון. מעתה אל תאמרו "מורתי התמנונית" אלא "מורי התמנון".
