למרות סרט הפתיחה המאכזב, פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-37 של חיפה מציע מגוון מרשים של קולנוע מעניין ואיכותי. איתמר שדה עם ארבע המלצות שבהחלט שוות בדיקה
פורסם: 22.9.21
עוד לא התאוששנו מפסטיבל הסרטים בירושלים, והנה ביום ראשון נפתח פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה באירוע נוצץ המסמן את תחילתה של חגיגת קולנוע נוספת מכל קצוות תבל, שבה יוקרנו סרטים במסגרות ישראליות לצד בינלאומיות. היצע הסרטים המשובח כולל ייצוג נאה וראוי של סרטים מכל הז'אנרים.
ערב הפתיחה של הפסטיבל עמד בסימן פרס ההוקרה למפיק, איש העסקים ופטרון הקולנוע משה אדרי. ביחד עם אחיו לאון ז"ל, ובאמצעות החברה שלהם יונייטד קינג, הם הפיקו, או עזרו להשלים, תחזיקו חזק, כ-300 סרטים ישראלים. אין ספק שעם הפצה של סרטים רבים, הקמת מתחמי סינמה סיטי וערוץ הסרטים הישראלי, תרומתו של אדרי לקולנוע הישראלי היא עצומה והוא מהווה עורק נשימה ראשי לתחום.
מיד לאחר מכן הוקרן סרט הפתיחה "מים שקטים" בכיכובו של מאט דיימון. מה שמתחיל כחקר דמות מעניין על אב כל אמריקאי (דיימון), היוצא להוכיח את חפותה של בתו שהורשעה ברצח בצרפת, הופך מהר מאוד לסיפור מייגע של היקשרות האב לאם ולבתה ומכיל מעט מדי הפתעות, מקוריות או תובנות חדשות כדי להצדיק את משך הזמן המנופח שלו. הטעות המשמעותית ביותר של הסרט היא בזבוז כשרונו של דיימון, שחקן עם יכולות ורבליות יוצאות מגדר הרגיל, על דמות דלה ושתקנית שמהותה שטוח למדי והקונפליקט שלה צפוי בהתאם. ביחד עם הדמות השטוחה של הדרומי חמור הסבר ופשוט המחשבה, הבמאי תום מקארתי מעלה באוב את קלישאת הלסבית המתאבדת או רוצחת של המאה הקודמת לנסיעה בנאלית וארוכה בנוף מוכר.
הקטלוג של הפסטיבל כאמור עשיר וקצרה היריעה בלעסוק בשלל הרב שנמצא בו. להלן מספר המלצות על סרטים בולטים שהסעירו את עולמו של כותב שורות אלו, המהוות רק קצה קצהו מהמקבץ הגדול.
מסע בנופים מוכרים. "מים שקטים"
מינארי
חביב הקהל מפסטיבל סאנדנס 2020 וזוכה בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר הוא דרמה נוגעת ללב המתרחשת בשנות השמונים של המאה הקודמת, על משפחה שעוברת לגור בשטח חקלאי גדול שרכש האב במטרה ליצר יבול שיביא לשגשוג משפחתו. במפגש בין התרבות הקוריאנית של שני ההורים המהגרים עם החברה האמריקאית הכפרית, מתגלים ניגודים וקשיים שמאיימים לשבור את התא המשפחתי הפגיע ממילא שבו מגדלים ילד עם מום בלבו. אם זה נשמע כמו סרט עגום ומצוברח התוצאה היא רחוקה שנות אור. זהו סרט עם מלאי מרשים של שמחת חיים ואופטימיות, והסיפור רץ על רגלי האפיון העשיר והמדויק של הדמויות ששובר סטריאוטיפים – הסבתא (יו-יונג יון שזכתה באוסקר על תפקידה) למשל אינה זקנה חמורת סבר ובעלת "חוכמה עתיקה", אלא טיפוס חייכן, תאב חיים, סקרן ומלאת פליאה מתרבות המערב ולו הנמוכה ביותר. הרצון הנאיבי שלה לשתול את שיח המינארי ליד נחל כדי להעניק לעצמה נקודת אחיזה מול תרבות השפע שעוטפת את השושלת שלה הוא רגע שנוגע עמוק בלב. במהלך הסרט דת ואמונות קדומות משחקות תפקיד בהתמודדות של הדמויות עם מקומן בעולם ומשמשות מקור לנחמה אך גם לסלידה. התסריט אינו מתנשא כלפי תרבויות זרות ומוביל את הצופה אל רגעים מפוכחים מלאי חמלה שבין הגשמי והרוחני, הפרטי והקהילתי ובין הגבוה לנמוך, שבהם כל אח יכול למצוא את המקום שלו בעולם.
Minari
ארה"ב 2020
בימוי: לי אייזק צ'אנג
פיג
אחרי עשרות סרטים תמוהים, היה זה רק עניין של זמן עד שהשעון המקולקל של ניקולס קייג' יראה את השעה הנכונה. והנה מגיע לו "פיג", שהוא הפתעה גדולה שנובעת משבירת הציפיות מקייג' ושבירת הציפיות מסיפור שמתחיל כדבר אחד, אבל הופך לדבר שונה לגמרי בהמשך. "פיג" מתחיל כמותחן אה לה "ג'ון וויק", על מתבודד מאיים ומסתורי שיוצא להתחקות אחר החזירה שלו שנחטפה. אלא שהמתבודד לא הולך להתנהג כצפוי, והסרט יהיה רצוף תפניות שעושות פירוק לסכמה העלילתית השגרתית של מותחנים בכיכובם של מכונות מלחמה עשויות ללא חת מהשנים האחרונות. קייג' נותן הופעה מרוסנת ורגישה, ומעניק לסרט מימד אלגורי ששואף לעשות אנלוגיה לקריירה הקולנועית הדועכת של קייג' עצמו. במקומות שבהם מותחנים אחרים היו הולכים על שחיטה, הבמאי-תסריטאי מייקל סרנוסקי מקלף וקוצץ את הדמויות כמו שף מיומן ומגלה לנו שכבות פסיכולוגיות שמאפשרות להיקשר לדמויות שהיו עלולות אחרת להיות חד מימדיות ובלתי חדירות. האסתטיקה והמהלכים העלילתיים מתכתבים עם שלל מותחנים בצורה ממזרית, ומוכיחים שלא רק כלי משחת יכולים להביא אנשים לברכיהם ולגלות את השבריריות שלהם. זהו סרט שבנוי על הכאב האנושי, החרטה והקולינריה כשפה המחברת בין כל בני האדם, גם המוזרים והאכזריים ביותר.
Pig
ארה"ב 2021
בימוי ותסריט: מייקל סרנוסקי
אינדיאני פראי
מותחן נוסף וייחודי המספר על שני בני דודים ממוצא ילידי, אחד פושע והשני איש עסקים מצליח, שסוד אפל מהילדות שב לרדוף אותם בבגרותם. בעוד רובו המוחלט של עולם הקולנוע מכיר באינדיאנים כאויב פרמיטיבי ודימוני במערבונים ישנים, או כחברה רוחנית גבוהה המחפשת אחר הרמוניה בסרטים כמו "רוקד עם זאבים" ו"איש מת", נדמה שאין הרבה סרטים שפוגשים את התמה הזאת באמצע, וצוללת לתוך עולמם של אנשים מורכבים שעומדים מול אתגרים חברתיים בהשתלבות בעולם המודרני (יוצא דופן הוא "איתותי עשן" המצוין משנת 1998). ב"אינדיאני פראי" אנחנו מקבלים מבט לא מתחסד על סיפור ילדותם ובגרותם של שני גברים שקשה לחבב אותם ואת הבחירות שלהם, ושדרכם מתעל הבמאי תסריטאי לייל מיטשל קורבין ג'וניור בסרט הביכורים שלו את קשיי ההתאקלמות של אינדיאנים בהווה עוין וגזעני, תוך תסכול מאובדן השמורות ומסורות העבר, ורצון להשתייך לחברה הקפיטליסטית הקוסמופוליטית המסרסת את הזהות. בתוספת רקע של הזנחה ואלימות משפחתית, המותחן הזה רווי ברגעים עוכרי שלווה וכואבים, ומשחק עם הציפיות של הקהל והאמפתיה שלו כמעט כבהטלת מטבע. אין בזמן הקצוב של הסרט רגעים מבוזבזים, והוא נעזר במשחק המורכב והרגיש של כל הקאסט כדי למתוח קו עלילתי על פני תקופה ארוכה ושינויים מפליגים בעולמם של הגיבורים. המבט הלא מתחסד, האכזרי לעתים, מעלה שאלות רבות, הממשיכות עם הצופים גם אחרי הסוף הקודר, שלא מצליח לאחות את הפצעים ואולי מעמיק אותם.
Wild Indian
ארה"ב 2021
בימוי ותסריט: לייל מיטשל קורבין ג'וניור
כנופיית רחוב: איך הגענו לרחוב סומסום
מאז סוף שנות השישים, המותג החינוכי "רחוב סומסום" הוא פיגל גדול וצמרירי השועט בטלוויזיה ללא סימנים של עייפות ומערסל את ילדותם של דורות של מיליוני ילדים ברחבי העולם. "הביטלס" של תוכניות הילדים יצרה סביבת תוכן אידילית, כייפית ואינטגרטיבית חסרת תקדים, שבה חיים ביחד חבובות וילדים לצד מבוגרים, ושבה כולם מסתכלים על כולם בגובה העיניים, ללא הבדלים של מין, גזע או חומר מילוי. המודל שפיתחו המפיקה ג'ואן גנץ קוני ושותפיה הפדגוגיים נחל הצלחה רבת קיימא בהבנת נימי נפשם הרכים וצרכיהם של ילדים מכל שכבות האוכלוסיה, כמו גם התפרצות געשית של ערכי השוויון, החירות והאהבה בסוף התקופה הסוערת של הסיקסטיז. "כנופיית רחוב: איך הגענו לרחוב סומסום" מתאר את השנים הראשונות שבהן בנו את האגדה, ומנסה לפרק לגורמים את התרכובת שמוכיחה את עצמה בכל מחקר חדש על ההשפעות החיוביות של התוכנית על ילדים בגילאים של לפני בית ספר. דרך דמויות מפתח כמו גנץ קוני, אבי החבובות ג'ים הנסון והבמאי ג'ון סטון, הסרט בונה את הסיפור המיתי של נבחרת חלומות של אנשים שכל אחד היה אשף בתחומו, שבאו למצוא עבודה ועל הדרך הפכו למשפחה ושינו את העולם לטובה. פרק שלם בסרט מוקדש לאינטגרציה ההיסטורית של אפרו-אמריקאים ולטינים שהוזרמה אל התכנים, מה שעורר בתחילה התנגדות לשידור במדינת מיסיסיפי. דווקא כמה נושאים שמאפילים על ההיסטוריה הוורודה של התוכנית אינם מטופלים במסגרת האווירה האופורית הכללית של הסרט, כמו הטרדות מיניות של אחד הבובנאים או חוסר בדמויות להט"ביות עד שלב מאוחר יותר (אחד מהבובנאים, ריצ'רד האנט, היה הומוסקסואל מוצהר, ויוצרי הסדרה דחו שוב ושוב במהלך השנים טענות על מערכת יחסים בין ארני וברט, הלא הם אריק ובנץ). אף על פי כן, אין פסול או תחושת החמצה ממשית בדוקו המדובר, שרובו מראה את הצד הטוב ביותר של האנושות, ותחושת הניצחון הקולקטיבית והאישית של המעורבים מדבקת. הרגעים שמעלים חיוך טיפשי ונוסטלגי מגיעים בקצב מסחרר דרך קטעי ארכיון וקטעים מהתוכנית, ואין אלא לקוד קידה מול החיסון ארוך השנים של צחוק, דמיון והשכלה הניתן לילדים, מבוגרים כקטנים.
Street Gang: How We Got To Sesame Street
ארה"ב 2021
בימוי: מרילין אגרלו