.jpg)
"זר של אהבה שראיתי ביקום". במורד המדרגות הנעות יחכה לכם מיצג מרהיב. צילום: תומר בן אז"ר
עם 250 יצירות מכל התקופות, ארבעה "חדרי אינסוף" ושני מיצגים מרהיבים שיוצרו במיוחד, "יאיוי קוסאמה - רטרוספקטיבה" היא תערוכת האמנות הגדולה, המרשימה והמבוקשת ביותר שהוצגה אי פעם בארץ. הכרטיסים נחטפים, ובצדק: מדובר בחוויה מהפנטת ומעוררת השראה
פורסם: 2.11.21
- אמא אני במוזיאון. לא יכולה לדבר.
- את בתערוכה עם הנקודות של הסינית בת ה-90?
- כן.
- וואו. הייתי שמחה להיות שם. תהני.
(תכתובת ווטסאפ ביני לבין אמי באמצע התערוכה של יאיוי קוסאמה)
יאיוֹי קוּסאמה היא אמנם יפנית ולא סינית, והיא לא בת 90 אלא 92, אבל זו לא הנקודה. נראה שכל אדם שני במדינה שמע עליה משהו ורוצה לראות על מה כולם מדברים, כולל אנשים כמו אמא שלי שלא ידעו על קיומה עד לפני שבוע.
תערוכת הרטרוספקטיבה ליצירותיה של אחת האמניות הפופולריות בעולם תיפתח במוזיאון תל אביב לאמנות ב-15 בנובמבר. כל הכרטיסים שהוצעו בינתיים למכירה עד סוף דצמבר - נחטפו כמובן. המכירה לשאר המועדים עד 23 באפריל אמורה להיפתח בקרוב, או אז ייפרד המוזיאון בצער רב מ-250 היצירות של קוסאמה שמקשטות אותו כל כך יפה.
קוסאמה בת ה-92. צילום באדיבות גלריה אוטה לאמנות, ויקטוריה מירו ודיויד זווירנר
השבוע זכינו לבקר בתערוכה לפני פתיחתה הרשמית יחד עם קומץ עיתונאים, והסלולרי לא הפסיק לצלם. כשעומדים מול היצירות אי אפשר שלא לתעד. חדר הפיפ-שואו כמו מכריח כל מי שמציץ פנימה לעשות סלפי, למרות שאין מה להשוות בין תמונה שטוחה לחיזיון הרב מימדי שיאפוף אתכם. אפשר לומר בביטחה שהחל מאמצע החודש יתחילו הדלועים, הנקודות האיקוניות ופסלי הפאלוסים להשתלט על הפיד שלכם בפייסבוק ובאינסטגרם, ממש כפי שהשתלטו על קוסאמה עצמה, כפי שסיפרה באוטוביוגרפיה שלה: "כאשר אני מול בד הקנבס, מציירת נקודות, אני מוצאת את עצמי בסופו של דבר ממלאת (בנקודות - י.מ.) את השולחן ואת הרצפה ואפילו את הגוף שלי. הרשת מרחיבה את עצמה לאינסוף ואני שוכחת את עצמי."
"הצטברות של אבק כוכבים". צילום מתוך אוסף המוזיאון העירוני לאמנות, מצמוטו, יפן
מגיל צעיר סבלה קוסאמה מהזיות והאמנות הפכה עבורה לתרפיה. היא למדה אמנות מסורתית ביפן אבל הבינה שלא תוכל לבטא כך את עצמה. בגיל 28 קיבלה החלטה אמיצה לעבור לניו יורק מבלי להכיר אף אחד ומבלי לדעת מלה באנגלית, והצליחה להתברג בסצינת האמנות המודרנית הגברית. בשנת 1977, כשהיא בת 48, אישפזה את עצמה מרצון במוסד פסיכיאטרי בטוקיו ובו היא מתגוררת מאז.
מדי יום נהגה להתייצב לעבודה בסטודיו שלה, שנמצא מעבר לכביש. "האמנות הפסיכוסומטית שלי היא יצירת עצמי חדש, שמתגבר על הדברים שאני שונאת או שדוחים או מפחידים אותי על ידי יצירה שלהם שוב ושוב ושוב," סיפרה בעבר. "רשתות האינסוף", העבודות הראשונות שלה שזכו להצלחה בינלאומית, נוצרו בזמן התמוטטות עצבים. העבודות עם סמלי הפאלוסים, שגם הן מקבלות ייצוג יפה בתל אביב, מבטאות פוביה ממין - תולדת החינוך הפוריטני ביפן. קוסאמה, שמעולם לא נישאה, מספרת גם שכילדה נשלחה על ידי אמה לעקוב אחרי אביה, שבגד בה.
התערוכה במוזיאון תל אביב היא רטרוספקטיבה ל-80 שנות יצירה. היא מסודרת בצורה כרונולוגית, מה שבשילוב הכיתובים הנהירים על כל תקופה ועל כל סדרת יצירות הופך את החוויה למאוד מסודרת וידידותית. הדבר היחיד שאולי יתבלבל יהיה המוח שלכם, כשתיכנסו לכל אחד מארבעת חדרי האינסוף המהפנטים, כשאת האינסוף יוצרות מראות שמשתקפות זו בזו ומכפילות שוב ושוב את האובייקטים; וכשתשקעו בפרטי הפרטים של הציורים, במיוחד במתחם "גנו של נרקיס".
"רשתות אינסוף". צילום מתוך אוסף מוזיאון וורלינדן, ואסנאר, הולנד
התערוכה נפתחת בבניין הראשי עם עבודות מוקדמות שיצרה קוסאמה ביפן בין 1934 ל־1957. את מוטיב הנקודות תוכלו לראות כבר בציור, שעל פי ההערכות שירבטה כבר בגיל חמש. בהמשך מוצגות העבודות "רשתות אינסוף" שיצרה בניו יורק - משיחות מכחול שיוצרות דגמים דמויי תחרה המכסים את הבד ומתייחסים להזיותיה של קוסאמה. מהיבול של ראשית שנות ה-60 מופיעים קולאז'ים של חומרים כמו שטרות של דולר, שחוזרים על עצמם, וכפי שמסבירים בתערוכה: "בשאיפתה להתמזג עם סביבתה משתמשת קוסאמה בחזרתיות כדי להצביע על פירוק האני", ומציינים את אנדי וורהול וארמאן שהרבו ליצור דימויים חזרתיים "בדומה לקוסאמה".
עוד משנות ה-60 המוקדמות: חפצים יומיומיים כמו כורסה או קרש של מגהץ שכוסו במאות בליטות דמויות איברי מין זכריים בצבע לבן. סמוך אליהם ניצב מיצג "נשות שנגרי-לה" המרהיב בצבעוניותו, שכל כולו - כולל ארבע בובות ראווה - מכוסה בנקודות. רק הרצפה, נציין, עשויה מחתיכות פסטה לא מבושלות. החדר הוצג בהולנד ב-1967 ובאירוע הפתיחה שנלווה אליו אירגנה קוסאמה הפנינג שבו התפשטו המבקרים וציירו נקודות זה על זה. תוכלו לבהות ביצירה בזמן שתעמדו בתור לחדר האינסוף "שדה הפאלוסים" מ-1965 וכשתיכנסו תבינו איך חדר מראות קטן הופך לשדה שאפשר ללכת בו לאיבוד. מיד אחר כך תעברו לחדר שהוצג לראשונה בניו יורק ב-1966: "פיפ-שואו או מופע האהבה האינסופית של קוסאמה". המראות על התקרה ועל הקירות משקפים אורות שמהבהבים מהתקרה בצהוב, ירוק, כחול ואדום ויוצרים 17 וריאציות שונות. כשמציצים לתוכו מבעד לחלון קטן נשאבים לעולם פסיכדלי מהפנט ואפשר לבלות דקות ארוכות בבהייה (אם אין מאחוריכם תור ארוך). זהו גם הלוקיישן שבו היד תישלח מעצמה לסלפי.
אהבה, נקודות ופסטה על הרצפה. "נשות שנגרי-לה". צילום מתוך אוסף המוזיאון העירוני לאמנות, מוצומוטו, יפן.
בהמשך תוכלו לשזוף עיניים בדלועים המפורסמים, המכוסים נקודות, ולחזור עם קוסאמה ליפן - אליה שבה לצמיתות ב-1973 בשל הידרדרות במצבה הנפשי. חדר אינסוף נוסף, עם דלועים כמובן, ימתין לכם כאן. באותו חלל מופיעים דיוקנאות עצמיים עם שימוש בעולם הצומח - פרפרים, דגי זהב, פרחים - כייצוג סימבולי שלה. עם חציית הגשר המחבר בין מבני מוזיאון תל אביב, תגיעו לעבודתה העכשווית של קוסאמה, ובה שני מיצבים חדשים, שיצרה במיוחד עבור התערוכה הנוכחית: חדר אינסוף צבעוני חדש - אורו האינסופי לנצח של היקום מאיר את החיפוש אחר האמת; ומיצב ענק ומרהיב שנגלה במורד המדרגות הנעות ושמו בישראל: "זר של אהבה שראיתי ביקום".
גלריה שלמה, "גנו של נרקיס", מוקדשת לסדרת ציורים מתמשכת שקוסאמה יוצרת מאז 2009 (שבעה מהם צוירו בשנה האחרונה) ומספקת הצצה לשלב הנוכחי ביצירתה. הרצפה מכוסה בכדורי מראה שבתחילה יסנוורו אתכם, אבל אל תתנו להם לגנוב את ההצגה מהציורים הנהדרים שמכסים את הקירות, במיוחד אלה בשחור לבן.
ואם לא די בכל העושר הזה, והזמן והסבלנות ברשותכם, במסגרת התערוכה מוקרן גם הסרט הדוקומנטרי-ביוגרפי "קוסאמה: אינסוף", הסוקר את חייה של קוסאמה ואת דרכה האמנותית. ואם החלטתם להעשיר את עולמם של ילדיכם מגיל צעיר, במקביל לתערוכה יצא לאור ספר הילדים "מכאן ועד לאינסוף" המספר את סיפורה של קוסאמה, ומלווה באיורים, הסברים ופרשנויות ליצירות המופלאות המתאימים לגילאי 4 ומעלה.
חדרי האינסוף יכניסו אתכם לעולם פסיכוטי מהפנט. "רוחות הדלעת ירדו אל הרקיע". צילום באדיבות גלריה אוטה לאמנות
קוסאמה היא כאמור אחת האמניות הפופולריות והמבוקשות בעולם, כך שאי אפשר להפריז בגודל ההישג של המוזיאון. כרגע מוצגות במקביל תערוכות ענק שלה בגנים הבוטניים בניו יורק, במוזיאון מרטין-גרופיוס-באו בברלין ובטייט מודרן בלונדון. בתל אביב מתפרשת התערוכה על פני שטח של כ־3,000 מ”ר, בשישה חללים וגלריות במקביל, בשני בנייני המוזיאון. “אנחנו גאים לארח את התערוכה," אומרת טניה כהן-עוזיאלי, מנכ”לית מוזיאון תל אביב לאמנות, "במיוחד עכשיו בתקופה שבה נראה שהקהל הישראלי צמא לחוויות מרגשות ואיכותיות. הצגתה של תערוכת-ענק ייחודית זו בישראל, באותו סדר גודל ובשיתוף מוזיאונים חשובים בעולם, תיתן מענה והזדמנות לציבור הרחב ליהנות מאירוע תרבותי בינלאומי יוצא דופן". לדברי סוזן לנדאו, אחת מאוצרות התערוכה (ובעברה מנכ"לית מוזיאון תל אביב לאמנות), הבאתה של התערוכה לארץ היא תוצאה של תהליך ארוך שנמשך שנים, וחלון ההזדמנויות הגיע דווקא בתקופת הקורונה. "אף אחד לא ידע איך זה יתפתח," היא מספרת. עכשיו כולנו יודעים.
אל תתנו לכדורי המראה לגנוב את ההצגה מהציורים המרהיבים. גלריית "גנו של נרקיס". צילום: תומר בן אז"ר
יאיוי קוסאמה, רטרוספקטיבה
מוזיאון תל אביב לאמנות, 23.4-15.11
אוצרוּת: סטפני רוזנטל, סוזן לנדאו.
אוצרת משנה: שחר מולכו. עוזרת לאוצרת: נעמה בר־אור.
כרטיסים: 65 ש"ח לכרטיס רגיל. 55 ש"ח לתושבי תל אביב, לסטודנטים ולבעלי תעודת נכה. 40 ש"ח לאזרחים ותיקים. 15 ש"ח למנויי המוזיאון, לילדים ונוער ולחיילים.
פרטים וכרטיסים באתר המוזיאון.
יאיוי קוסאמה וחדר מראות האינסוף "שדה הפאלוסים", 1965