מתוך השנאה והחשש של המשטר הנאצי מתרבות הג'אז, הקים שר התעמולה יוזף גבלס את "צ'ארלי והתזמורת", הרכב ג'אז שהפיץ את מסרי המשטר ושקריו ברחבי אירופה, בניסיון לפגוע במורל של עורף האויב ובמוטיבציה של הלוחמים
פורסם: 7.4.21
לעתים כוחה של תנועה או תרבות נמדד בין היתר על-פי עוצמת ההתנגדות לה. כך קרה בתחילת המאה הקודמת, בעיקר בשנות ה-20 וה-30, לג'אז, שכבר מתחילת דרכו היה הרבה יותר ממוזיקה. באותן השנים, הג'אז היה לפס הקול של אלו שקולם לא נשמע. מרטין לות'ר קינג אימץ את הג'אז ואת מוזיקאי הג'אז, וטען שכאשר הם מייצאים את המוזיקה שלהם מעבר לים, יחד עם הצלילים מגיע גם המאבק לחופש, ולשוויון זכויות לשחורים בארה"ב ולכל בני האדם.
בשנות ה-30 של המאה הקודמת, ג'אז היה לא רק הז'אנר המוזיקלי האהוב והפופולרי בעולם, אלא כמעט היחיד. עם זאת, בחלק מהמדינות בארה"ב נלחמו בג'אז בכל האמצעים. כך לדוגמה, בשנת 1917 נסגר מועדון ריקודים בסינסינטי לאחר שפסיכיאטר, נשיא האיגוד הפסיכותרפיה הלאומי, העיד בבית המשפט שג'אז הוא סגנון מוזיקלי שמהווה פגיעה בנפשם של המאזינים. אך ככל הנראה, המאבק הידוע פחות נגד הג'אז והתרבות אותה הוא מייצג היה דווקא בגרמניה הנאצית.
מוזיקה מהג'ונגל
גרמניה שבין מלחמות העולם לא היתה שונה משאר העולם מבחינת האהבה לג'אז, שהיה (ביחד עם הסווינג) לפס הקול של מסיבות הריקודים ורבים האזינו לו בבית או בבתי קפה. העובדה שסגנון מוזיקלי שאינו "ארי" ושמקורו בארצות הברית היה אהוד כל כך על הגרמנים היתה לצנינים בעיני בכירי המשטר הנאצי. על פי הטרמינולוגיה בגרמניה הנאצית, ג'אז הוכרז כ"מוזיקה מסוכנת" (entartete music) או מנוונת. יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, ובכירי המשטר אף כינו את הג'אז "מוזיקה מהג'ונגל". החל משנת 1935 אסור היה לשדר או להאזין לג'אז ברדיו, ומכירת תקליטי ג'אז אמריקאיים הופסקה. במהלך שנות מלחמת העולם השניה גינו הנאצים את הג'אז בנאומים, ואף בצווים שפורסמו באמצעי התקשורת ועל גבי כרזות.
באחד הצווים שפורסמו בצ'כיה תחת הכיבוש הנאצי, ניסה המושל המקומי להגדיר במדויק מה מותר ומה אסור לנגן: "היצירות חייבות להיות בעלות קצב איטי, לא יותר מ -20% מתוכן יהיה בקצב מהיר ולא תתאפשר נגינת סולו במהלך ההופעה". בהמשך הצו, ההנחיות הופכות להיות מפורטות בהרבה: "המוזיקה צריכה להיות מורכבת מתנועת לאגאטו טבעית נטולת היפוך קצבי היסטרי כמו של הגזעים הברבריים, מוזיקה שפונה אל האינסטינקטים האפלים הזרים לגרמניים ולתרבות הארית." בחלק אחר נכתב: "אסור לחלוטין לעשות שימוש בכלים זרים לרוח הגרמנית, כמו כלי הנגינה של היהודים שהורסים את הצליל האצילי של הרוח הגרמנית." על הרכבים מוזיקליים העושים שימוש בקונטרבס נאסר לפרוט על הכלי אלא רק לעשות שימוש בקשת. ההסבר לאיסור זה הינו, לדברי מחבר הצו: "פריטה על המיתרים של הקונטרבס הורסת אותם ואת כלי הנגינה ואף מנוגדת לעקרונות המוזיקה הארית." השנאה והחשש של הנאצים מהג'אז מופיעים גם ביומניו של גבלס, שמתאר ביקור שלו במועדונים בתקופת רפובליקת ווימאר. "בבל של חטא", היה הביטוי שכתב ביומנו לאחר מכן.
מכשיר תעמולה אפקטיבי. צ'ארלי והתזמורת בפעולה
למרות הסלידה של שר התעמולה מ"מוזיקת הג'ונגל הברברית", צץ במוחו הרעיון להפוך אותה לחלק ממערך התעמולה ולהשתמש בה כפלטפורמה להעביר את רעיונותיו הזדוניים. מדובר במהלך מרחיק לכת במיוחד, בדומה לכך שממשלת ישראל של ימינו תעשה שימוש בחזיר ככלי במאבק נגד האסלאם. גבלס פנה לאחד מגודלי המוזיקאים של גרמניה באותה התקופה, ומי שהוביל את להקת הג'אז/סווינג המצליחה במדינה, הסקסופוניסט לוץ טמפלין. טמפלין לא היה חבר במפלגה הנאצית, אך כשקיבל פניה ישירה משר התעמולה הנאצי רתם את כישוריו למאמץ המלחמתי. בנוסף לטמפלין, שינהיג את ההרכב מבחינה מוזיקלית, נדרשו גם אנשים עם כישורי כתיבה וכן אמצעים לשדר את המוזיקה לצידה השני של תעלת לאמנש ולכוחות של בעלות הברית שלחמו בנאצים באירופה. מכיוון שאי אפשר היה להשאיר את ניהול ההרכב בידי מוזיקאים, מונה לתפקיד פקיד במערך התעמולה בשם קארל שווטלר, שזכה לכינוי "צ'ארלי", והתגלה גם כבעל יכולות שירה לא מבוטלות. שווטלר הגה את מרבית רעיונות התעמולה, ומבחינת הנגנים ומשרד התעמולה היה ראש ההרכב. עובדה זו, כמו גם תפקידו הבוהמייני - זמר מוביל של הרכב מוזיקלי - הפכו את סגנון החיים שלו לנעים במיוחד. הוא הרבה לנסוע ברחבי אירופה וליהנות פינוקים כמו בגדי משי, שוקולד וסיגרים, שהיו מנת חלקם של מטי מעט באירופה באותן השנים.
לנגן או למות
בינואר 1940 החלה הפעילות של תזמורת הג'אז והתעמולה של המשטר הנאצי, שקיבלה את השם: "התזמורת של צ'ארלי" ((Charlie and his Orchestra על שם הכינוי של הזמר. המסגרת שבה הוגשה המוזיקה לקהל הבריטי נקראה "הקברט הפוליטי". לצד המוזיקה שהיתה אסורה בגרמניה, אך פופלרית ואהודה בבריטניה וארה"ב, יצקו חברי הלהקה תוכן מוזיקלי אך גם תעמולה ישירה במילות השירים. מבחינה מוזיקלית ההרכב הנאצי לא התקרב ברמתו להרכבים שניגנו באותה התקופה בארה"ב ובבריטניה. "התזמורת של צ'ארלי" ניגנה בעיקר מוזיקה לריקודים ומעט ג'אז. להגנתם, אמרו בכמה הזדמנויות חלק מנגני ההרכב: "אין לנו יכולות לנגן את המוזיקה הדקדנטית הזו כמו הכושים והיהודים". רבים מהשירים שבוצעו על ידי צ'ארלי והתזמורת שלו היו גירסה שלהם ללהיטי התקופה, וכן שירים מסרטים הוליוודיים וממחזות זמר בברודוויי.
ככל שנמשכה המלחמה, הרכב הלהקה של השתנה והצטרפו אליו נגנים מבלגיה, צרפת ואיטליה. פעילות התעמולה המוזיקלית הוכפלה, ובסתיו של 1943, כאשר הפצצת ברלין התגברה, נאלצו חברי ההרכב לעבור לשטוטגרט ולהגביל את עצמם לשידורים חיים. מרבית חברי הלהקה לא ששו לשתף פעולה עם הנאצים, אך האופציות האחרות שעמדו בפניהם היו גרועות בהרבה. "כשהאופציות הן להילחם או לעבוד בעבודות כפייה, העדפתי לנגן עבור הנאצים," אמר אחד מחברי הלהקה אחרי תום המלחמה. עבור חלק מהמוזיקאים הנגינה בלהקה היתה הצלה של ממש, שכן חלקם, כפי שהעידה אחת הזמרות הגרמניות ששרה איתם, היו צוענים, חצי יהודים ואפילו הומוסקסואלים.
הקברט הפוליטי. צ'ארלי והתזמורת בחזרות במפעל לייצור מזרונים
תעמולה בוטה וישירה
על פי המילים שכתב "צ'ארלי" שווטלר, היה ניכר כי הוא נאצי מושבע. לשירים שכתב וביצע היה דפוס מילולי קבוע. כדי לפתות את המאזינים, המשפטים הראשונים בכל שיר היו רגילים בדיוק כמו השיר המקורי, אך שאר המילים היו תעמולה בוטה וישירה המתגאה בעליונות הצבא הגרמני והתרבות הארית. הנושאים העיקריים של "צ'ארלי" היו מוכרים: גרמניה זכתה במלחמה וצ'רצ'יל הוא מגלומן שיכור שהסתתר במרתפים בלילה כדי להימנע מהפצצות הגרמניות.
"The Germans are driving me crazy/I thought I had brains/But they shot down my planes”.
"צ'ארלי" לא חסך את שבטו גם משותפו האמריקאי של צ'רצ'יל למלחמה בנאצים, רוזוולט. בשירי התעמולה הוא תואר כבובה של קרטלים בנקאיים בינלאומיים, וכל מאמצי מלחמת בעלות הברית היו בשירות היהודים. בשירים שלא עסקו באופן ישיר בצ'רצ'יל וברוזוולט הופצה אלימות, שנאת יהודים וניסיון לשכנע את המאזינים כי הניצחון של הנאצים הוא בלתי נמנע. כך לדוגמא, את שירו המוכר והאהוב של קול פורטר מתחילת שנות ה-40, "אתה השיא" (You’re The Top), שינה "צ'ארלי" לחלוטין והפך אותו לשיר נאצי לכל דבר:
“You’re the top/You’re a German flyer/You’re the top/You’re machine gun fire/You’re a U-boat chap/With a lot of pep/You’re grand"
מגלומן שיכור. צ'ר'ציל גירסת הנאצים
דוגמה נוספת היא השיר "יש לי כיס מלא חלומות", שאחרי הטיפול של "צ'ארלי", הפך ל:
“I’m gonna save the world for Wall Street/Gonna fight for Russia, too/I’m fightin’ for democracy/I’m fightin’ for the Jew.”
למרות המאמץ הרב שהושקע בתזמורת, אין הוכחות לכך שאכן היתה לה השפעה על המורל של הלוחמים האמריקאים, כמו גם על הלוחמים ואזרחי בריטניה שנחשפו לשידורי התעמולה. בשנים שבהן פעל ההרכב, הוקלטו לא פחות מ-270 שירים, חלקם שודרו ברדיו וחלקם הוטבעו על גבי תקליטים ששוגרו לעורף של בעלות הברית ולשבויים רוסים, והופצו גם במדינות אירופה הכבושה. ההרכב המשיך לתפקד כמעט עד סוף המלחמה, כאשר השידורים האחרונים של התקיימו באפריל 1945.
מנתונים שפרסם הבי.בי.סי עולה כי כ-26% מתושבי האי הבריטי נחשפו לשידורי התעמולה של התזמורת. כאשר הסתיימה המלחמה, מרבית הנגנים בלהקה לא נותרו מחוסרי עבודה. הביקוש למוזיקה לריקודים לא פחת, ולוץ טמפלין - כמו שאר חברי ההרכב - מצאו במהרה אופציות מוזיקליות נוספות. טמפלין עצמו אף החל לנגן עבור הצבא האמריקאי וכמה שנים לאחר מכן החל לעבוד כמפיק מוזיקלי בהמבורג. טמפלין המשיך לנגן ולהופיע כמעט עד מותו בשנת 1973. קרל שווטר עצמו מצא עבודה כקופאי בקזינו במערב ברלין, ובשנת 1960, למרות עברו הנאצי, היגר לארצות הברית והפך לאיש עסקים מצליח. גם הוא נפטר בשנת 1973 ולא נמצאו עדויות לכך שהמשיך להופיע ולנגן.